ואז כשהופעת

פרק 42

פרק אחרון.

ימי השישי שבהם ליאב היה יוצא הביתה מהבסיס הפכו לימים האהובים על שקד, והשבוע ההתרגשות הייתה בשיאה יותר מתמיד. הבטן התהפכה משמחה והלב הלם בקצב מסחרר מהידיעה שבשבת יחול יום ההולדת של ליאב, של הגבר שלה שהפך להיות הלב שלה; האחד שלימד אותה להכיל כמות אהבה שלא ניתן לתאר במילים, חסרת הגדרה - אחת כזאת שמרגישים בכל פעימה, שמעלה את הדופק יותר מכל ריצה ארוכה בשיעור ספורט בבית הספר.

ברגעים שהמוח הפליג לפנטזיות ושקד חלמה על האביר על הסוס הלבן שלה, היא לא ידעה שברגע האמת - כשהאביר על הסוס הלבן יגיע, הוא יהיה כל-כך מושלם עבורה כאילו שהומצא אך ורק בשבילה ושהוא יתעלה על כל דמיון. לא היה לשקד שמץ של מושג שהיא יכולה לאהוב בכמויות כאלו ובכל יום להרגיש את האהבה כלפי ליאב גדלה בתוך הלב הקטן שלה, היא לא ידעה שבמקום כה קטן ניתן להכיל כל-כך הרבה רגשות כאשר האהבה היא הרגש החזק ביותר בתוכו.

שקד התנשפה בכבדות והניחה את השקיות עם המצרכים שקנתה בסופרמרקט של המושב על שולחן האוכל המלבני עם הפינות המעוגלות. היא שלפה את הנייד שנדחק בכיס האחורי של מכנסי הג'ינס הכחולים שלה וראתה שהשעה היא רבע לעשר בבוקר, זו הייתה השעה שבה בדרך-כלל ליאב כבר היה מחוץ לבסיס.

שקד מיהרה לשלוח הודעה לעוז כדי לוודא שאכן אביעד והוא הצליחו לגרור את ליאב לבית קפה או למקום שבו יעבירו יחד כמה שעות כדי שהיא תספיק לארגן את כל הדברים שהיא תכננה בביתו של ליאב.

"סיגל, החלטתי להכין שתי עוגות ולא אחת." שקד אמרה לאימו של ליאב בשעה שחיברה את הנייד שלה למטען במטבח ואז התקדמה אל שולחן האוכל שעליו נחו השקיות עם המצרכים והחלה להוציא אותם.

״אבל שקדי, מה נעשה עם שתי עוגות?" סיגל שאלה בפליאה וחייכה אל שקד בחום, אפשר לומר שהיא התלהבה מחברתו של בנה הגדול. "ליאב וליאן חוזרים לצבא בעוד יומיים, מי יאכל את כל זה?״

״קודם כל, זה שהשניים חוזרים לבסיס לא אומר שלא צריך להיות לכם משהו טעים בבית,״ שקד העבירה את מבטה אל סיגל ואמרה ברצינות. "תאכלו אתם או שתביאו לשכנים, אפשר גם לשלוח את מה שנשאר לבסיס עם ליאב וליאן, שחברים שלהם יאכלו.״ משכה בכתפיה ולא ראתה את העובדה שליאב וליאן בבסיס בתור בעיה.

סיגל נאנחה בחיוך והנידה את ראשה כלא מאמינה, לדעתה שקד לקחה קצת קשה מדי את יום ההולדת הראשון שהיא חוגגת עם בנה הבכור, ולעומתה שקד הרגישה שהארגונים שלה ליום ההולדת של ליאב אינם מספיקים, שהם שוליים ולא כפי שהיא רצתה לחגוג לו. אך היא השתדלה לעשות מהלימון לימונדה, ולהפיק את המיטב ממה שכן הייתה יכולה לארגן לליאב ליום ההולדת שלו, שזה אמנם לא היה יותר מדי בעיניה אבל זה היה עדיף מכלום והיא שמחה שלפחות ליאב הסכים לחגוג באופן מצומצם ולא ויתר לגמרי על חגיגות יום הולדתו.