Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
☾ אני מוותר על האהבה שלי, בשביל האושר של שננו. ☽
❄
כשניקו יצא מביתי בטריקת דלת, משהו איתו עזב ממני וכשישבתי לבד בחדרי ושקלתי את הדברים הרגשתי שכל מה שעשיתי בחיי לא היה נכון. מי אני בעולם כה גדול ועוצמתי? האם יש לי מקום כאן או שאני פשוט נדחס בין האנשים? לאן החיים יובילו אותי הלאה ומה מצפה לאידיוט כמוני?
חיי היו פשוטים למדי בלי יותר מידי התרחשויות. הייתי חי את חיי הלילה, משכיב נשים יפיפיות תחתי ויוצא לבלות עם חברים כשהם לא עסוקים. אני לא הייתי עסוק מעולם, תמיד היה לי זמן לכל הרפתקה. אפילו בתקופת הבגרויות בתיכון, כשכולם היו בלחץ מטורף ולא היה להם זמן לנשום, הייתי נוסע לים ונהנה מחיי הנעורים שלי. לא דאגתי כל כך לעתיד, האמנתי שמה שצריך לקרות - יקרה, אבל בגלל האמונה הזאת תמיד נשארתי מאחור. כשכולם כבר ידעו באיזה עבודה הם רוצים לקשור את עצמם לעתיד, אני נשארתי אותו ברמן פשוט שלא ממהר לשום מקום, אך הלחץ תמיד בער בי.
פחדתי שאמשיך לחיות בחוסר ידיעה. שגם בעוד כמה שנים כשחבריי יסיימו את הלימודים האקדמיים ויתחילו לעבו אני אשאר אותו ברמן פשוט. כשסוף סוף החלטתי להוסיף לחיי קצת משמעות ונתתי לניקולס לפרוץ את המנעולים שעל לבי, הכל הסתבך ולמען האמת לא הייתי מוכן לסיבוכים האלו. הוא הוסיף לתוך חיי ריגושים ואהבות, הוציא ממני דברים שלא חשבתי שיש לי וגרם לי לראות את העולם קצת אחרת. חשבתי שהוא אדם שאשאר לצידו לנצח, שלא אתן לו לעזוב, אבל גם את זה הרסתי בשיא הלהט.
מעולם לא שקלתי לעומק במה אני רוצה לעסוק, לאן כדאי לי לפנות ואיפה אני רואה את עצמי בעוד 10 שנים מהיום. חייתי מיום ליום והדחקתי כל דאגה לעתיד, כאילו ופחדתי שהיעוד שלי הוא להמשיך לעבוד באותו מועדון מסריח, אבל אחרי כל מה שעברתי אני חושב שאני רואה כיוון חדש. כיוון שניקו הוביל אותי אליו, אך הדרך למטרה עוד ארוכה וכדאי שאתחיל כבר עכשיו.
*
"אתה מה?!" צרחה ליליאן והבהילה את כל שאר הסועדים במסעדה. "אני לא מרשה לך! אין סיכוי! חייב להיות משהו יותר קרוב!" היא החלישה את קולה, אך לא יכלה להסתיר את ההלם שהכה בה. "לא, " הנדתי את ראשי לשלילה. "זה הכי משתלם שמצאתי. חוץ מזה, לא יזיק לי להתרחק קצת." "ומה עם ניקו? אל תגיד לי שאתה לוקח את הריב שלכם כפרידה אמתית, שוודי, אתה יודע טוב מאוד מה אנשים אומרים כשהם כועסים וזה בדרך כלל שטויות." היא אמרה. "ומה עם לוקאס? לא תשלימו? ומה איתי בסופו של דבר! אתה נוטש אותי כאן?" היא ללא ספק הייתה המומה ממני, היא לא ציפתה למהלך כזה מהצד שלי ולא ראתה את זה קורה, אבל זה קרה. החלטתי לפעול, להמשיך הלאה, לעשות משהו משמעותי יותר עם החיים הלא מעניינים שלי. "יש לך פה בית, חברים למקרה ששכחת." היא הזכירה לי דברים שלא העזתי לשכוח. "אתה בטוח?"
