Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
☾ הנשמה שלנו צוחקת, בוכה ונחנקת בו זמנית. ☽
❄
"מוכן?" שאלתי. "לא." הוא ענה ישירות. "מה זאת אומרת לא?! אתה אמור לצאת עוד שעה לאסוף אותה!" צעקתי לתוך הטלפון הנייד. "שעה אוליבר! יש לי שעה!" הוא ענה בצעקה, "אתה קולט שאתה יותר לחוץ ממני וזה בכלל הדייט שלי?" הוא שאל כבר ברוגע, גורם לי לקחת נשימה ארוכה ולהרגיע את עצמי. אני באמת יותר לחוץ ממנו, כאילו שאני יוצא לדייט ראשון ולא הוא.
עברו יותר משבועיים מאז שניקו וצ'רי התחילו לדבר בקביעות ואני לא יכולתי שלא לשמוח מהעובדה הזו. הרגשתי כמו חלק בלתי נפרד ממה שמתפתח ביניהם. סייעתי לניקו בכל צעד שעשה לכיוונה ועכשיו הוא הולך לצאת לדייט ראשון איתה. לימדתי אותו כבר אתמול על כל מה שהוא צריך לדעת. סיפרתי לו איך להתנהג ומה לעשות בשביל לגרום לה להתאהב בו סופית. עכשיו הפחד הכי גדול שלי הוא שניקולס יעשה טעות כלשהי ויפעל לא כראוי. הילד הזה בלתי צפוי ואני לא רוצה שהוא יהרוס לי תכנית שלמה. "בסדר בסדר, " מלמלתי. "תהיה נחמד." ביקשתי ממנו וסיימתי את שיחת הטלפון. לפני שהספקתי להניח את הנייד על השולחן במטבח התקבלה שיחה חדשה, אבל הפעם לא עניתי לטלפון.
מאוחר יותר לוקאס הגיע לביתי. כבר הייתי רגיל להגעתו הפתאומית כי הבנתי שהוא לא רוצה להיות בבית בידיעה שגם ניקולס שם. נתתי לו לחיות בביתי כאילו היה ביתו. לפעמים הגיע לכאן לכמה שעות ולפעמים נשאר לישון על הספה בסלון. לא נראה שהוא עומד לסלוח לאחיו או בכלל לדבר איתו. מה שהוא לא יודע זה שאני, החבר הכי טוב שלו, הולך לעזור לו ולתמוך בו עד קצה העולם. בעוד כמה זמן ניקו יתאהב בבחורה ויבין כמה טיפש היה ואז לוקאס יוכל לסלוח לו בלב שלם והכל יחזור לקדמותו. אני רק מקווה שהבחורה הזאת תהיה צ'רי.
"נכשלתי במבחן." הוא הודיע, גונב את צומת לבי מהכנת התה. "אני פשוט לא מסוגל להתרכז בזמן האחרון." הוא השפיל את מבטו כאשר הסביר. "הכל בסדר." אמרתי לו, מוסיף כפית דבש לתוך המשקה החם. "עוד פחות מחודש נגמר הסמסטר, אתה תוכל לנוח ותחזור בכל הכוח." הרגעתי. "וואו כן, עוד קצת ונגמר סמסטר." הוא נאנח בחיוך, נשען לאחור על הכיסא. הנחתי את זוג כוסות התה החם על השולחן במטבח, מתיישב בכיסא ממולו. הוא הזיז את אחת הכוסות לכיוונו מודה לי על המשקה החם. "תכניות לסוף שנה?" הוא שאל לפתע. "כבר נובמבר, אולי נתחיל לתכנן איזה משהו מגניב לקראת השנה החדשה?" הוא לגם מכוס התה שלו. "זוכר שלפני שנה נזכרנו ברגע האחרון בזה ובמקום לתכנן במהירות משהו פשוט הסתתנו לאיזה מסיבה של אנשים זרים." נזכרתי, גורם לשננו לצחוק. "וכששאלנו אותנו מי אנחנו אמרנו שאנחנו השכנים." הוא המשיך אותי, מתפקע מצחוק תוך כדי. "באותו ערב שפכנו על איזה זוג לסביות שהתנשקו מיץ ענבים והעיפו אותנו. זה היה ענק!" הוא לא הפסיק לצחוק, אך צחוקי נחלש אט-אט. נזכרתי בליליאן. "לפני שנתיים בכלל נסענו לצימר וגם בצימר השכן אלינו היו חבורה של צעירים וכל הזמן השאלנו זה מזה דברים ובסוף בכלל חגגנו ביחד בעל-האש אחד ענק." הוא סיפר, מעלה לי את החיוך לשפתיים. זה תמיד נחמד להיזכר בסיפורים מהעבר, ברגעים של צחוק ושמחה אבל ברגע שהם מתערבבים עם הרגעים העצובים זה כבר לא כל כך נחמד. "זה היה בלתי נשכח." חייכתי. לגמתי מכוס התה שלי, "יש הצעות לשנה?" שאלתי. "אין לי מושג ת'אמת. אפשר לעשות איזה מסיבה נחמדה אצלי בבית בתנאי שהפסיכופט לא יהיה שם." הוא ענה.
