Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
☾ הזכוכית נשברת ואיתה גם אנחנו. ☽
❄
הסתכלתי על ניקו ועל הנייד שלי שהוחזק בידו. לא חשבתי הרבה לפני שניתקתי את השיחה ממנה והבטתי בו בכעס קל. לא האמנתי שהוא ענה לה, במיוחד כשהוא יודע שהיחסים בננו לא טובים. "מה נראה לך שאתה עושה?" שאלתי בתוקפנות בלי להתכוון. ניקו השפיל את מבטו ונאנח, "היא אמרה שהיא בבית חולים." הוא שירבב שפתיים. "אבא שלך נפתר לפני חצי שנה, ידעת את זה?" הוא הרים את עיניו אלי ואפילו שניסיתי להתנהג כאילו שלא הייתי מופתע הוא קלט שבכלל לא היה לי מושג שזה קרה. כל מה שקיבלתי מאבא שלי זה מכות והיחסים בננו היו אלימים בלבד. אני לא זוכר מתי בפעם האחרונה דיברנו בכלל, אבל אני זוכר בוודאות את המבט המאיים שלו ממנו פחדתי רוב חיי. לא ידעתי שהוא מת, אבל זה גם לא עורר בי שום תחושת נצח. אז מה אם הוא אבא שלי? אני לא יכול למנות בו שום דבר טוב. הוא תמיד היה צוחק שאימא תהרוג אותו לפני האלכוהול. אפילו הבדיחות שלו היו גרועות. לא הייתה סיבה אחרת למותו, הרי הוא שתיין מגיל חמש עשרה. אני מופתע שהוא שרד בכלל כל כך הרבה. "ואת זה שאימא שלך גוססת גם לא ידעת?" ניקו הבין שאין לי שמץ של מושג מה הולך בחיים שלהם. הם היו בשבילי כמו שני אנשים זרים וזה קרה באשמתם המלאה. הם לא חינכו אותי, היו לי דוגמה רעה וגרמו לי לכאב. לא אכפת לי שהם ההורים שלי, כי הרגשתי יתום כמעט כל הזמן. "כדאי שתבקר אותה לפחות פעם אחת אוליב. אני יודע שאתם לא מסתדרים, אבל זאת יכולה להיות הפעם האחרונה שתראה אותה." שכנע ניקו. היה משהו במה שהוא אמר, אבל הוא לא ידע שזה לא בגלל שאנחנו "לא מסתדרים". זה בגללה. בגללם. בגלל שאם לא הייתי לומד מהטעויות שלהם הייתי הופך לאלכוהולסיט כמוהם. "אז מה שהוא אימא שלי? יש לך בכלל מושג איזה ילדות עברה עלי בגללה? גדלתי ברחובות בגלל שאסור היה לי להיכנס הבית עד שבע בערב. היו מכים אותי עם חגורה בגלל כל ציון נמוך. צעקו עלי על כל טעות. הם כל הזמן השפילו אותי וצחקו עליי. הם גנבו ממני כסף שהרווחתי במו ידי בשביל לקנות אלכוהול וסמים! הייתי צריך להחביא מתחת לפרקט חצי מהחסכונות שלי בשביל שלא יקחו ממני הכל. אימא שלי הייתה שמה לי לשתות במקום מים וודקה וצוחקת עלי שאני אגדל להיות כמוהם. אתה לא מאמין כמה הייתי מאושר לגור לבד, לברוח מהם. בחודשים הראשונים הייתי עוד שולח להם כסף בידיעה שהם עצמם לא הרוויחו כמעט כלום, אבל אז גיליתי שהכל גם ככה הולך על אלכוהול וסמים." שפכתי בפניו בכעס. כעסתי עליהם על כל מה שעשו, על מה שגרמו לי לעבור. "אז מה שהם הביאו אותי לעולם? הם מעולם לא היו הורים בשבילי. הם כמו שני אנשים זרים שלקחו אותי תחת חסותם, לא מעבר. לא אכפת לי שהיא גוססת. לא אכפת לי שאבא שלי מת. הם לא הורים בשבילי." סיפרתי לו על רגשותיי וראיתי אותו דומע. כאב לו עלי וזה היה ברור. כל אחד ששמע על הילדות שלי לא יכל להישאר אדיש לכך. חיבקתי את ניקו לתוך זרועותי ונשקתי לקודקוד ראשו כשלפתע הגיע צלצול מהטלפון שלי. ניקו הרים את ראשו ממני והביט על הנייד שלי שעדין היה בידיו. הוא הראה לי את המסך. היא שוב מתקשרת. היא לא מרפא. רק מחפשת את הרגע שאולי אענה לה.
