Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
☾ אני מעולם לא סיפרתי לך על כך ואתה מעולם לא גילית על השדים בארון שלי. ☽
❄
בניקו התעורר קסם מסוים ששוה אותי כאשר היה נראה כמו בחורה. במהלך כל המסיבה הוא היה בבגדי נשים שהחמיאו לו לא מעט. הייתי בעיקר איתו ועם לורנס ואפילו הצלחתי להינות ממה שהתרחש שם. סביבות חצות הוציאו את העוגה וכולם התאספו בבית של ילדת יום ההולדת וצפו בה מכבה את הנרות. טוב, כמעט כולם. ניקו אמר לי שהוא צריך לשירותים ואני כמו חבר נאמן ליוויתי אותו לקומה השנייה אל חדר האמבטיה, אך במקום לחכות לו שיעשה את צרכיו ויצא משכתי אותו לפנים החדר ונישקתי בחוזקה כאילו שדבר לא קורה מסביבנו. כאילו שזה רק אני והוא בעולם הארור הזה. "אני אוהב אותך." הוא מלמל בין שפתיי ואני במקום לענות לו בחזרה המשכתי לנשק אותו. לא השארתי לנו מקום לאוויר, קירבתי את גופו לגופי, יד אחת אחזה במותנו והשנייה בפניו הרכות. הרגשתי שהרסתי לו את כל האיפור שכל כך התאים לי והצטערתי בכל רגע על מה שאני עושה. אם ניקו היה בת... רק אם הוא היה בת יכולתי להיות שלם עם מעשיו. במשך כל יום, לא, כל רגע בחיי אני מרגיש צער וחרטה לצידו מרגיש שמה שאני עושה לא נכון, לא הגיוני ושאני צריך לעצור כמה שיותר מהר אבל אני לא מסוגל לעצור. אולי זה לא עניין של מסוגלות... זה עניין של רצון. כן, אני לא רוצה לעצור.
אני נאבק בעצמי ללא סוף כי חלק ממני לא מסוגל לשחרר והחלק השני לא רוצה לחיות עוד. אני מרגיש נורא ואפילו החיוך הכי אמיתי לא גורם לי להיות מאושר באופן מלא. אני מרגיש שבתקופת זמן קצרצרה הצלחתי להתאהב בניקו. אהבה אמיתית, תמימה כזאת, כמו של ילדים שעוד לא למדו את החיים. אני מרגיש שצללתי איתו יחד למים עמוקים, למקום מסתור שבו אנו חולקים סוד גדול שכל אחד מצליח לראות אותו בצורה שונה. חבריו רואים אותנו כזוג, הוריו חושבים שאני רק עוזר לו בהיסטוריה ולוקאס בטוח שאני נגעל מאחיו הקטן בדיוק כמוהו. אני וניקו ציירנו תמונה ענקית ותלינו על קיר אחד במוזיאון. כל אדם מחיינו צופה בה מנוקדת מבט שונה ומצליח לראות בה משהו שהאחר לא בהכרח הצליח, אבל כשאני מסתכל בה אני רואה את הסוף. הסוף שלי. אני מרגיש טוב בכל שנייה שאני עם ניקו כי הוא ממלה את החלל החסר בלבי שהיה ריק במשך שנים על גבי שנים, אבל בכל רגע שהוא לא לצידי המחשבות עוטפות אותי ורגשות אשם לא נותנות לי נחת. אני מרגיש שאני מאכזב את לוקאס ועוד יותר מאכזב אותי. כל חיי חשבתי משהו אחד והייתי בטוח בו כשלפתע, פשוט משום מקום מצאתי בניקו משהו שלא הצלחתי למצוא בשום אישה. הוא מדהים מבחינתי. כל אטום בו מלא בטוב, אך אם זאת המחשבה שאם היה אישה הכל היה יכול להיות טוב יותר לא עוזבת אותי. כמה שחיינו יכלו להיות מושלמים אם הייתי מנשק אותו ככה תמיד. זה היה יכול להיות מדהים אם היה לובש חצאיות בקביעות, מעריך את שיערו, מתאפר ועושה שינוי מין. זה היה טוב, כל כך טוב לגעת בו בידיעה מלאה שהוא אישה ואני סטרייט, אבל החיים לא יכולים להיות טובים עד כדי כך.
