(Locked away- R. City (feat. Adam Levin
[סליחה אם יש שגיאות כתיב.]
-נקודת מבט: שון-
-אותו יום-
-השעה: 13:45-
למה לעזאזל אמרתי את המילים האלה?
לא יכולתי להתאפק? אני כל הזמן הורס הכל, סעמק!
והיא מנסה לעשות הכל שנהיה בקשר ואני הורס את זה כמו מטומטם.
ואני מטומטם
ידעתי שיהיה לה נמאס מהחרא שלי, מהחרא שאני בעצמי לא ידעתי להתמודד איתו. הייתי בן אדם רע, אגואיסטי אבל הכי חשוב מאוהב.
מאוהב עד כאב, שכל מה שאתה חושב זה על הבן אדם הזה שגורם לך לפרפרים.
פשוט בא לך לחבק אותו ולשמור אותו לנצח גם אם הנצח אינו קיים.
אבל הוא קיים רק שאתה עם הבן אדם הזה.
כי הוא גורם לך להרגיש שאתה בנצח.
ואני לחלוטין מאוהב.
״זה כואב שאתה אוהב מישהו בלב אבל הוא לא בזרועות שלך״ המשפט של רבקה מהדהד לי בראש.
רציתי לאהוב את שחר, בלב שלי, בזרועות שלי, במחשבות שלי, בגוף שלי, בהכל שלי כי היא הייתה ההכל שלי ושהיא לא איתי אין כלום.
יש רק חדר ריק, מחשבות ריקות, חלל שצריך את הכוכבים שלו.
והיא הייתה הכוכב שלי, כמו שלדניאל יש את עדן, לנתנאל יש את היילי ולי אין את שחר.
אבל היא מצאה לה מישהו, הוא אף פעם לא יאהב אותה כמוני, זה ברור כשמש.
בזה אני בטוח ומוכן להתערב.
אני מוכן לעשות הכל שזה ישתנה, כדי שהיא תחזור למקום היא שייכת.
לזרועות שלי.
אני אלך לראות את דניאל, אני צריך אותו, אני צריך שהוא יעזור לי לסדר את עניינים.
אני מתגעגע אליו, הוא חסר לי. אני כל כך רגיל שהוא בבית, מצחיק אותי מתי שאני בכלל לא רוצה לצחוק.
״דניאל.״ אמרתי ישר שראיתי אותו, הוא קם מהמיטה שלו ישר וחיבק אותי.
״שון מה אתה עושה פה?!״ הוא אמר ישר והתנתק מהחיבוק.
״בא לבקר את האח האהוב עליי.״ אמרתי לו את המשפט שהוא כל הזמן אומר לי.
״אני האח היחיד שלך טמבל.״ הוא אמר וצחקנו, מבין את התשובה שאני כל הזמן אומר לו.
״מה איתך שון?״ הוא שאל אותי.
״הרסתי את זה דניאל.״ אמרתי לו שם את הראש שלי בין הידיים שלי.
״הרסת מה?״ הוא שאל אותי.
״ביני לבין שחר.״ אמרתי לו, ורציתי לשבור הכל, רציתי ללכת למכון ולפרק את הכל, להרוס הכל.
מה שלא קורה הרבה- על מי אני עובד זה כל הזמן אבל זאת השנה הזאת פשוט הייתה כל כך קשה שאני בהלם שאני מצליח להתמודד איתה.
