(I don't care- Ed sheeran (with Justin Bieber)
[סליחה אם יש שגיאות כתיב.]
-כמעט סוף המשפט-
״אנחנו הולכים לקבל החלטה.״ השופט קבע, המשפט הזה היה ארוך! הוא היה כמעט שלוש שעות עם שלוש הפסקות.
״הכל הולך להיות בסדר.״ אמרתי לדניאל שראיתי אותו לחוץ, רואה בצד את עדן בוכה, בכי מר, היא מפחדת הוא יהיה רחוק ממנה, יותר ממה שהוא רחוק עכשיו.
״ואם אני נכנס לכלא? זה שבע שנים שון, כמעט הייתי שנה בכלא.״ הוא ענה בפחד שהבנתי אותו.
״אתה חייב להיות חזק! בשבילך, בשביל המשפחה שלך! בשביל אמא!״ אמרתי לו והחזקתי בכתפיו חזק, אני יודע שאמא רבקה אינה תשרוד את זה.
היא צריכה אותו, הוא הבן שלה.
דניאל הלך לעברה של עדן וחיבק אותה חזק והיא בוכה בכתף שלו.
״דניאל בבקשה, אני לא רוצה להיות בלעדייך יותר.״ היא אמרה ובכתה חזק כל כך וריחמתי עלייה.
אני מבין אותה מזה להיות שנה בלי האהבה שלך, ששחר עזבה את ישראל, הרגשתי כאילו חצי מהעולם שלי נמחק, כאילו היא הייתה סרט מצוייר.
עדן לפחות ראתה את דניאל כמה וכמה פעמים וידעה מה הוא עושה, בערך.
אני לא, לא שאני משווה חלילה, אני פשוט מציב עובדה שקיימת, אם יש מישהו שיבין את דניאל ואת עדן, זה אני.
״אני גם רוצה את זה, אהבה של החיים שלי, זה לא החלטתי, זאת ההחלטה של השופט ושל העוזרים שלו, נקווה לטוב.״ הוא מילמל לעברה ומוחה את דמעותיה.
מחזיק את גבריאל וליה קרוב אליו ומחבק אותם, מנשק אותם מלא.
ליה רצה לעברי.
״דודי, למה אמא בוכה?״ היא שאלה אותי.
״היא מפחדת שאבא דניאל לא יהיה איתכם.״ אמרתי לה, אני תמיד אומר את האמת, גם אם היא כואבת.
״אבל הוא לא עשה כלום.״ היא אמרה והתחילה לבכות, הרמתי אותה וחיבקתי אותה חזק, רואה שדניאל מחבק את אמא, וגם רבקה בוכה.
״אני יודע מתוקה, אנחנו צריכים להיות חזקים בשבילו, נכון?״ שאלתי אותה והיא הינהנה, מוחה את דמעותיה לבדה.
״יופי נסיכה שלי, ילדה גדולה.״ אמרתי לה ונישקתי אותה.
״דודי אפשר אחר כך, לראות את אריאלי?״ היא שאלה אותי, היא ואריאל מכירים?
״אתם מכירים?״ שאלתי אותה והיא הנהנה.
״כן, הוא הבן של שחר, אני והוא כל הזמן משחקים יחד!״ היא אמרה וצחקתי ממנה.
״אה כן?״ שאלתי אותה ודיגדגתי אותה.
״כן דודי.״ היא אמרה ופשוט חיבקה אותי.
״דודי, אני אוהבת אותך.״ היא אמרה לחזה שלי ודחפה את ראשה לעבר הצוואר שלי.
