[מחילה אם יש שגיאות כתיב]
Love Me Like You Do- Ellie Goulding.
-לאחר כמה שנים-
״אני יודעת שבדרך כלל אני לא נשארת הרבה זמן איתך אמא, את בטח כועסת עליי ובצדק, אמא היום אני מבינה את הפירוש של ׳אמא׳, את לא מבינה אמא עד כמה את חסרה לי, עד כמה הייתי רוצה שתהיי פה לצידי ולצד הנכדים שלך.״ אמרתי לאמא שלי.
״אל תדאגי הנכדים שלך יודעים אליך ומתגעגעים אליך כאילו הכירו אותך, אמא אני בן אדם מאושר, כנראה כמו שהיית צריכה להיות עם אבא, אם מדברים על אבא, הוא עדיין לא התגבר אלייך, אני לא חושבת שאי פעם הוא יתגבר אמא, אבא כבר בישראל, איתנו, לאיפה שהוא היה שייך תמיד, איתי, רק שהוא לא רצה לבוא איתנו לספרד.״ אמרתי לאמא שלי, הייתי צריכה לבוא לפרק.
״למרות שאני חושבת שיש סיכוי שהוא נדלק על רבקה, אבל את עדיין חסרה לו אמא, אז אל תקנאי.״ צחקתי איתה, מרגישה שהיא צוחקת יחד איתי.
החיים שלי השתנו מקצה לקצה, אני כבר לא אותה שחר לוי.
״אמא?״ שמעתי שקוראים לי, הסתובבתי לעבר הקול שקרא לי ״כן?״ עניתי לאותו קול עדין.
״אמא?״ אותו קול אהוב צעק, צעק כאילו אני בחצי השני של העולם.
״פה.״ אני חוזרת בקול קצת יותר גבוה שישמע אותי.
שומעת צעדים רצים לעברי, שומעת כמה כפות רגליים.
שערות ידיי סומרות ואני מחייכת, כל יום אני מודה על המזל שלי.
הצעדים התקרבו אליי והסתובבתי לעבר הצלילים של הרגליים, מחייכת חיוך יותר גדול.
״אבא שואל איפה את?״ אמר לי לוי והחזיק ביד של אחותו הבת שנה וחצי שרק הינהנה וחייכה לאחיה בחיוך מעריץ, ״אני פה אהבות שלי, אני תכף באה.״ עניתי לבני בן החמש.
״אבא חיפש אותך, אריאל שוב פעם ננעל בחדר.״ לוי אמר לי וקמתי מהאדמה, מנשקת את הקבר של אמא שלי בפעם האחרונה לשבוע.
להיות אמא זה קשה, אמא לארבעה ילדים זה קשה.
אני אוהבת להיות אמא אבל לפעמים יש ימים שזה מעל ומעבר אבל זה שווה את זה.
אני לא מתחרטת על דבר.
״מה קרה הפעם?״ שאלתי, כמו היום הזה, שאריאל נועל את עצמו בחדר וקשה להוציא אותו משם.
הייתי רוצה לדעת מה עובר על הילד שלי אבל הוא לא משתף אותי.
אמרתי לו שהוא יכול להגיד לי הכל בזמן שלו, אבל לא ידעתי שהזמן שלו זה חודשים על גבי חודשים.
