[סליחה אם יש שגיאות כתיב.]
-נקודת מבט: שחר-
-יום אחרי-
-השעה: 10:30-
קמתי מיקיצה טבעית מביטה בבילבול בחדר שלא שלי, ואז מאורעות אמש עלו לראש שלי, אבל אני יודעת שלא עשיתי משהו שגוי.
הייתי עם בגדים שלא שלי מכנס טרניג אפור של נייק וחולצה שגדולה אליי בכמה מידות למרות שאני זוכרת שהייתי עם גופייה ואני מקווה ששון לא החליף לי את הבגדים
הסתכלתי סביבי לחפש שעון, אמור להיות פה שעון?, אני מקווה.
והנה מצאתי שעון שמראה על השעה 10:30 בבוקר.
קמתי ורציתי ללכת לשירותים אבל לא יכולתי זה לא הבית שלי. ובידיוק שון נכנס לחדר למה לא ביקשתי מיליון שקל.
״בוקר טוב, היפהפה הנרדמת.״ הוא אמר בעקיצה.
״בוקר טוב, אמ יש מצב אני נכנסת לשירותים?״ אני שואלת, מקווה שזה יצא בנימוס כי אם לא אני תולה את עצמי.
״מה את שואלת משוגעת כנסי.״ אמר.
״זה לא בית שלי משוגע.״ חיקיתי אותו גם אני בעקיצה.
״השירותים שם.״ אמר שוב באדישות שכבר הורגלתי, שמעתי את כל האדישות שלו בשולחן אוכל ושראינו סרט והוא כל שנייה עצר אותי מלראות סרט.
״תודה.״ אמרתי לו והלכתי לכיוון השירותים.
״רגע, אני יכולה מברשת שיניים?״ שאלתי אותו שוב, ושמעתי אותו הולך לכיווני.
״בואנה את האישה הכי מוזרה שהכרתי בחיים, בדרך כלל הן לא היו שואלות.״ אמר והרגשתי עקיצה בלב, אולי קינאה¿.
״חבל שאני לא כמו שאר הבנות.״ אמרתי לו בגילגול עניים.
״אל תגלגלי לי עניים.״ הוא אמר שוב באדישות. ״טוב סליחה.״ אמרתי לו בכנות והוא יצא מהשירותים אחרי שהגיש לי את המברשת השיניים
״בוקר טובבבב״ דניאל שהבנתי שהוא אח של שון הבהיל אותי, שאני חושבת שהוא הוריד לי חמש שנים.
״הבהלת אותי, ובוקר טוב״ החזרתי לו והוא צחק.
״עוד פעם אתה מציק דניאל.״ שמעתי את שון מעיר לו, דניאל ואני גיחחנו.
״זה בסדר, שון אח שלך בסדר.״ עניתי לו בחיוך מבויש.
״ליבי נפגע, בדרך כלל בנות אומרות חתיך, כוסון פעם ראשונה שמישהי אמרה לי בסדר.״ אמר בקול שכאילו נפגע.
״איזה כיף להיות הראשונה.״ אמרתי לו בעקיצה.
״אחי אפילו בחורה יכולה לשבור אותך.״ שון אמר לו בקול יותר נעים, ואני מבינה שכנראה הוא אדיש לאנשים שלא המשפחה שלו.
