[אני מרגישה כאילו לא עשיתי את נקודת המבט שלו מלא זמן, שון בייבי שלי.]
IDK you yet- Alexander 23
[סליחה אם יש שגיאות כתיב.]
-נקודת מבט: שון-
-אחרי יום-
-השעה 13:00-
יוצא מהשדה תעופה והולך לעבר המכונית שלי לפרינסס שלי הג'יפ היפה שלי- (חחח הייתי חייבת בייבי המיליון שלי אם את רואה את זה, זה בשבילך- ה.כ)
נכנס למכונית שלי ורוצה לפרק את המכונית שלי, השגרה שלי נהפכה לשיגרה?
אף פעם לא הייתי בן אדם של שיגרה אהבתי לעשות דברים בכיף שלי בלי לוח זמנים.
אבל בארבעה חודשים האחרונים כל מה שאני עושה הוא פאקינג שיגרה.
לא ישן בלילה, הולך לעבודה לרוב זה נמצא בחול, הולך לכלא, חוזר הביתה כדי להיות עם רבקה- ותוך כדי היום אוכל ומוצא זמן לחברים של שחר, למרות שכמעט ואין לי.
ופעם זה לא היה ככה, פעם זה היה- לא ישן בלילה, פותח את הבניין שלי פעם באף פעם טס לחברה שלי בחול, הולך לדברים שיש לי בלי לדעת מה יש לי, הולך לחברים של שחר, ואז חוזר הביתה ונמצא עם המשפחה.
את זה הייתי אוהב, השיגרה שלי כבר נמאסת לי.
ואני לא יכול לשנות כלום לפחות כרגע.
אני צריך לדאוג לרבקה בגלל דניאל הבן זונה הזה- וסליחה רבקה.
אבל דניאל הזין הזה בפאקינג כלא.
רבקה התעלפה ששמעה את זה, והייתה בדיכאון.
למרות שהיא ניסתה לא להיות, כדי להיות שם בשבילי.
אבל היא עשתה המון עבורי עכשיו אני אמור להיות שם בשבילה.
כמו שהיא הייתה בשבילי.
נכנס לכלא רואה את השומרים הקבועים שיש בימי ראשון והם לא בודקים אותי, כמו את כולם.
מכניסים אותי לתא של דניאל שבא לי בעצמי להרוג אותו.
ולא שיישב פה שבע שנים.
״לא נמאס לך שון? לבוא לפה? תוותר.״ דניאל אמר אבל מחבק אותי.
כן הוא עדיין אותו אח סתום אבל שאני אוהב למזל שלו.
