vuelve-BER- אמאלההה ה-שיר.
[סליחה אם יש שגיאות כתיב.]
-נקודת מבט: שון-
-אותו יום-
-השעה: 10:30-
לא יכולתי להפסיק לחשוב על הנשיקה שלי עם שחר. עדיין מרגיש את שפתייה על שלי.
אני שונא את עצמי על זה שלא ידעתי מה להגיד באותו הרגע.
או שלא טסתי איתה, מצד שני אני כועס עלייה כי, היא לא אמרה לי לבוא וזה אגואיסטי שאני אומר את זה.
הייתי בהלם שהיא נישקה אותי, שחר הביישנית נישקה אותי, אותי.
גם אני בהלם.
״היא לא תחזור בקרוב.״ נתנאל אמר בעצב ולא הבנתי היא אמרה שהיא אולי תחזור.
״מה זאת אומרת?״ שאלתי שם כובע ומשקפיי שמש שלא יזהו אותי למה אין לי כוח לאנשים.
במיוחד עכשיו.
הבית ירגיש מה זה ריק בלעדייה ועוד לא אמרתי לרבקה ודניאל.
״היא תתחבא, היא תמצא דרך להתמודד אם זה לבד זאת שחר, הבן אדם הכי חזק שאני מכיר, ואז שהיא תרגיש שהיא תשלוט בזה היא תחזור.״ הוא אמר בעצב כאילו זה קרה.
ידעתי שהיא נעלמה אבל, חשבתי שהם יודעים איפה היא או משהו דומה.
״זה כבר קרה?״ שאלתי מקווה לתשובה שלילית, הלכנו מהר לעבר המכונית שלי ששורה של פפארצי מאחורינו.
״כן לצערי, היא סוגרת את עצמה בפנינו, היא פעם השאירה את הטלפון שלה בבית שלה, ונעלמה לנו לשלושה שבועות ולא ידענו איפה היא.״ הוא נשם עמוק ונכנסו למוכונית שלי מודה שהם באו במונית ספיישל.
מתניע את המכונית נזכר ברגעים שלי עם שחר.
ומתחיל לנסוע לאט לאט,
פתאום הכל נראה לי לאט.
״וכשהיא חזרה כאילו כלום, היא אמרה שהיא ישנה בקמפינג עם גל ולפעמים בלי גל, לפעמים אני חושב שגל טימטם אותה.״ המשיך בדבריו ורציתי להרוג את גל.
״אתם אוהבים אותה נכון?״ לא יודע למה שאלתי, יודע שהם אוהבים אותם.
היה לי צורך לשאול אותם לגבי זה כי ראיתי אותם מתחבקים, בזמן שנתנאל מחבק את היילי הבוכה.
״היא החברה הכי טובה שלנו מאז ומתמיד, היא אחותי החמישית.״ היילי אמרה בעצב.
מסכנה כמה אחיות יש לה.
״אני לא מדמיין את החיים שלי בלי שחר והיילי, זה כמו בן אדם שאתה מכיר ואומר כזה ׳וואו איך לא הכרתי את הבן אדם הזה לפני?׳״ נתנאל חייך חיוך עצוב וחיבק יותר את היילי, מזכיר לי את החיבוקים שלי עם שחר שכנראה לא יקרו בקרוב, זה אומר שהסיוטים יחגגו.
