Ojalá- Beret
{סליחה אם יש שגיאות כתיב.}
-נקודת מבט: שחר-
-כעבור שנה וחצי-
-השעה: 10:00-
קמתי מנשיקות שהונחו על הפרצוף שלי, פותחת את עייני רואה שזה אריאל שמנשק אותי.
אני מודה כל יום לאלוקים שנתן לי את הזכות להיות אמא של אריאל.
ושאמרו לי שהוא יכול להיות הבן שלי צרחתי משמחה, אמא שלי עשתה הכל, אני יודעת את זה.
בכל מקרה לקחתי את אריאל לידיים שלי והתחלתי גם אני לנשק אותי.
״בוקר טוב בייבי.״ אמרתי לו והנחתי אותו על החזה שלי מלטפת את הגב שלו.
״בוקר טוב מאמא.״ הוא אמר לי, אני מדברת עם אריאל שלוש וחצי שפות, עברית, אנגלית, ספרדית וקצת צרפתית.
הוא לאט לאט מדבר אומנם הוא, לא יכול להגיד משפטים שלמים במאה אחוז אבל, הוא מנסה.
אני כבר לא גרה בספרד, לא יכולתי לגור שם לבד עם אריאל, במיוחד שלא ידעתי אם יתנו לנו להיות משפחה.
אבא שלי לא יכל להישאר איתי בספרד כל התקופה של תהליך האימוץ.
הוא כן דיבר איתי כל יום לפחות ניסה ואני מודה לו על זה.
אז בגלל זה העדפתי לעבור לגור עם אבא שלי והוא שמח.
אני והוא השלמנו מלא פערים שלא ידעתי שהם קיימים.
נכון לא גדלתי איתו וזה אבל לא יש מלא דברים שלא הרגשתי את הצורך לספר לו.
עוד לא סיפרתי לו שאני בי, אני לא יודעת איך לעשות את זה עדיין.
אבא שלי גם עוזר לי לשמור על אריאל.
עם היילי ונתנאל הקשר סוג של נותק בכל זאת שנה וחצי עברה.
שעברתי לגור בצרפת חשבתי שאולי אני אשאר פה לעד אז העדפתי לקנות סים חדש ופשוט מחקתי אינסטגרם ווצאפ.
אני לא צריכה ווצאפ שיש הודעות.
אני מעדיפה שלא יכאב לי לראות את החברים היחידים שלי ממשיכים את החיים שלהם בלעדיי.
אני גם לומדת תוך כדי, אבא שלי שומר על אריאל עד שאני חוזרת מהלימודים וגם מתי שאני הולכת לעבודה.
אני לא יכולה לתת לאבא שלי לשלם הכל זה לא בסדר.
אני אמא עכשיו, אני צריכה לטפל בבן שלי בכוחות עצמי.
גם אריאל לא מזמן חגג שנה- כן חצי שנה זה לא מזמן.- ואמאלה היום הולדת שלו הייתה כל כך מרגשת אומנם רציתי שהיה מלא אנשים ולא רק אני ואבא שלי.
