[סליחה אם יש שגיאות כתיב.]
[como no voy a creer- funky]
-נקודת מבט: שחר-
-יום אחרי-
-השעה: 10:00-
ושוב פעם גופי היה מסובך עם גופו של שון, נזכרתי שאני באתי לחדרו של שון כי לא יכולתי לישון, אני מזה מתרגשת לחזור לעבודה שלי וללימודים שלי אף פעם לא התרגשתי ממשהו, על מי אני משקרת אחרי סיום חופש גדול התרגשתי לחזור ללימודים במחשב.
למרות שגם בחופש הגדול למדתי, קראתי מלא ספרים, עזרתי להיילי ולנתנאל בלימודים וזה היה כל כך כיף!
מסתובבת רואה שהשעה עשר בבוקר, אני צריכה להתחיל לקום מוקדם כדי לרוץ אני צריכה את הריצה הזאת.
נזכרת באתמול שכעס אליי שלא הערתי אותו, אעיר אותו הפעם אחרי שאצא מזרועתיו.
״שוני קום, השעה כבר עשר בבוקר.״ אמרתי לו ישר שיצאתי מזרועתיו החמימות, שלא רציתי לצאת מהם כל כך נעים שם.
״שון אחר כך אל תגיד שלא הערתי אותך!״ אמרתי לו, אני כבר איזה חמש דקות מנסה להעיר אותו והוא פשוט לא קם.
״קמתי פשוט כיף להציק לך.״ הוא החזיר לי בקולו העמוק והצרוד.
״חה חה חה ממש מצחיק, מי מתי נהכפכת לליצן?!.״ אמרתי לו בציניות והוא בתגובה לכך החזיק אותי במותניי ויצא מצב שהוא מעליי מדגדג אותי.
״שון די ,אני רגישה לדיגדוגים.״ אמרתי לו בזמן שאני לא מפסיקה לצחוק שכבר יורד לי דמעות מרוב צחוק.
״לא עד שתגידי שון הכוסון.״ ועוד יותר צחקתי.
״אולי שון הכבשון.״ התגרתי בו והוא פשוט נקרע מצחוק, פעם ראשונה שהוא ממש נקרע מצחוק.
[10:30]
״תפסיקי לעשות פרצופים למראה.״ שון אמר לעברי ואני צחקתי, אנחנו מצחצחים שיינים בכיף שלנו.
״מה אכפת לך כיף לי, אתה הורס לי את הכיף.״ רטנתי לעברו והוא שוב פעם צחק, הבוקר הזה היה קשה הוא לא הפסיק לדגדג אותי אחרי שקראתי לו שון הכבשון פעם אחר פעם.
״את רוצה להתקלח?״ הוא שאל אותי ואני הסמקתי.
״איתך?״ שאלתי אותו בבושה.
״לא, פה בחדר שלי כדי שאני אצא.״ איזה סתומה יצאתי באמא שלי איזה בושות.
״אה לא תודה, אני אלך לחדר שלי זה יהיה יותר פשוט אני כבר אתקלח שם ואתלבש שם אבל תודה.״ אמרתי לו.
״איך שבא לך תרדי ללמטה אחר כך כדי לאכול.״ הוא אמר הינהנתי ויצאתי מחדרו לא אחרי שמילמלתי לו ״ביי.״ והוא החזיר לי חייכתי והתקדמתי לכיוון החדר שלי.
