Aunque tu no lo sepas- El Canto Del Loco.
[סליחה אם יש שגיאות כתיב.]
-נקודת מבט: שחר-
אחרי שלושה ימים-
-השעה: 12:45-
אורזת את הדברים האחרונים שלי ושל אריאל.
שמה הכל בתוך שתיי מזוודות, מקווה גם שאת הזיכרונות אני אוכל להשים במזוודה בראש.
אני כן רוצה לחזור לארץ אך מצד שני אני לא רוצה.
אני אצתרך לחפש עבודה בארץ.
אולי אני אחזור לעבודה ששון רצה להשיג לי? במשרדי אוסקר של ישראל.
מאחר שיש את משרדי אוסקר כמעט בכל מדינה.
רציתי לעבוד גם פה בצרפת אבל פחדתי שזה איך שהוא יודיע גם לשון.
מאחר שבישראל יש לו מכר אם המכר שלו הציע לי לעבוד שם במשרד שלו.
וכנראה בגלל ששון צריך עורך דין בכל מקום בחול.
״בוא אריאל, רוצה לעזור לאמא?״ אמרתי לאריאל שראיתי שהוא נכנס בדלת.
״כן מאמא.״ הוא אמר לי מביא לי את הבובה שלו של ספיידרמן- כמובן.
״תודה אריאלי, רוצה אני אקח את הבובה שלך?״ אמרתי לו, יודעת שהוא יקח את הבובה שלו לכל מקום.
״כן בבקשה.״ הוא אמר לי ושיפשף את העניים שלו.
״אוקיי אריאלי, אל תשפשף.״ אמרתי לו בעדינות, הוא הפסיק לשפשף את העניים שלו.
״תביא לי את הגרביים שלך אריאלי בבקשה.״ אמרתי לאריאל והגיש לי את הגרביים שלו.
״אמא, אנחנו טסים?״ אריאל שאל אותי ולא ידעתי איך לענות לבן שלי.
קשה להגיד לבן שלך, ׳היי אנחנו טסים לישראל, סבא שלך נשאר פה ואנחנו נבקר אותו פעם באף פעם.׳.
אני צריכה להיות עדינה איתו ואיך לספר לו.
יורדת לגובה עיניים בשבילו ומושיבה אותו על הברכיים שלי.
״אריאל, אמא לא גרה פה, פה זה הבית של סבא.״ והוא נראה קשוב.
״אוקיי אז אני ממדינה שקוראים לה ישראל, שם זה הבית שלי ועכשיו גם שלך, אנחנו צריכים לחזור לבית שלנו, אם כמה שאנחנו אוהבים את סבא, פה זה לא הבית שלנו אוקיי, אני יודעת שהולך להיות קשה בהתחלה אבל לאט לאט, אנחנו נתרגל, אוקיי חיים שלי?״ אמרתי לו בעדינות.
רואה את העיניים שלו מתחילות להיות אדומות, הוא ממש התחבר לסבא שלו.
ואני מבינה גם, אני ממש התחברתי לאבא שלי.
למדתי להעריך אותו יותר מי מה שהערכתי אותו.
