To the man who let her go- Tyler Shaw
אמאלהה אני מתקנת עכשיו את הפרק ואני נשבעת שלא שמתי את השיר, השיר גם רשום בחשבון הקודם שלי, איזה צירוף מקרים.
[סליחה אם יש שגיאות כתיב.]
-נקודת מבט: שחר-
-יום אחרי-
-השעה: 06:00-
ושוב פעם מצאתי את עצמי עם שון בבקתה שלו.
אה ולא לשכוח מחובקים וגם מזיעים.
חייכתי לעצמי והתכרבלתי יותר בחזה שלו.
אני יודעת שאני צריכה להתרחק ממנו מאחר ויש לי רגשות אליו.
ואני לא רוצה להיפגע, כמו כל פעם.
על מי אני עובדת, אני אעשה הכל בשבילו.
בואו נשנה נושא, מחר אני חוזרת ללימודים שלי ואני יותר ממתרגשתתתתת יאיאייייי. (טוב שלא הגזמתי- ה.כ).
״שוני.״ אומייגד זה יצא יותר מדי מתלהב, רק בגלל שמחר אני חוזרת ללימודים וישבתי במיטה, חושבת.
וגם מחר אני אמורה לראות את דילן וכנראה גם את חברים שלי כי בדרך כלל הם הולכים לראות אותי שם שנאכל יחד.
מאחר ולדילן יש חברים אחרים מלימודים ולא נעים לי לאכול לידם כי אני לא מכירה אותם.
״על מה את חושבת?״ שמעתי קול וזה הבהיל אותי עד מוות.
אז כמובן כי אני פדחנית קפצתי, שמעתי את שון צוחק כן שון צוחק הוא בן אדם אל דאגה.
הסתובבתי אליו בפרצוף כועס מזוייף אבל בגלל שצחק לא נשארתי אדישה וצחקתי יחד איתו.
״על החיים?״ ספק שאלתי ספק עניתי אבל, כמובן ששיקרתי לא רציתי לספר לו, מצד שני לא רציתי לשקר לו.
״את שואלת או עונה?״ וכן. ניחשתם נכון שוב פעם צחקתי.
״על מחר.״ עדפתי לא לשקר לו, רציתי להגיד לו את האמת כל הזמן.
״את מתרגשת?״ שהוא שאל את זה הינהנתי בראשי בהתרגשות שיא.
״רק כדי לראות את ההתלהבות הזאת, הייתי עושה את זה יותר מוקדם.״ שומעים? את פעימות הלב שלי? זה מעציב אותי שהוא אומר משהו יפה, אבל הוא לא יודע כמה זה פוגע בי, כי הוא לא מרגיש כמוני.
״זה לא משנה מתי עשית את זה העיקר שאני יכולה יכולה לחזור ללמוד, אני מודה לך באמת.״ וקפצתי עליו בחיבוקים.
״הכל טוב זה כל-״ קטעתי אותו שלא יחפור אני אוהבת להודות על מה שיש לי.
״תגיד איך באמת קוראים למשרד שעזרת לי להתקבל?״ שאלתי אותו שאלה אחרת.
