מהי אהבה

אייטי

עברנו את השבוע הראשון בשלום והגענו למסיבות סוף השבוע.
בדרך כלל אני לא הולכת, אבל בזמן האחרון הצטרפתי לפייפר וברנדון שאוהבים ללכת הרבה.
בעקרון גם קייל בא הרבה.
טוב, עד הפרידה.
הוא ניהיה נורא מסוגר מאז, הרבה פחות צוחק כמו קודם, פחות עם רוח חיים, מצוברח, כועס או מעוצבן. ככה הוא בשבועות האחרונים.
קולטון לא הולך. בכלל.
הוא כזה... קולטון.        
אנחנו ממש הפכים, אבל מסתדרים מצוין.
כשהם עברו לפה, התחברנו בשנייה ומאז אנחנו החברים הכי טובים…
אני נכנסת לחדר המקלחת בדירה של טייט, או יותר נכון, הדירה הנטושה של ההורים שלה,
מורחת שכבה דקה של שפתון בהיר שהוצאתי מתיק הרחצה שלי, משרברבת שפתיים ומוסיפה קו דק של אייליינר שחור.
אחרי שאני סגורה על התוצאה שבמראה אני יוצאת החוצה מהחדר הקטן, ויורדת למטה, לטייט.
"הי טייט." אני פונה אליה כדי למשוך את צומת לבה מהכריך שהיא מחזיקה בידה.
"היי" היא מרימה את עיניה אלי.
"אולי תבואי איתנו קצת? פליז פליזזז?" אני מעפעפת בריסיי העבים והיא רק צוחקת.
"את יודעת שאני לא יבוא... זה לא בשבילי.." היא יותר שואלת מאשר אומרת. וזה נותן לי תקווה.
"נו באמת, יאללה, את ממורמרת מאז הסיפור עם קייל-" אני רואה את הבעת פנייה הופכת כאובה יותר למשמע שמו, ואני לא מבינה את זה לגמרי עדיין.
"הגיע הזמן שתשתחרי קצת עם קצת מסיבות" היא נאנחת בזמן שהיא שוקלת את דבריי.
"פאק, טוב נו." אני לא מצליחה להסתיר את חיוך הניצחון שעולה על פניי כתוצאה מדבריה.
"יששש" אני מחבקת אותה בקצרה וממהרת לארגן אותה.
כששתינו מאורגנות, אני כותבת לברנדון שאנחנו מוכנות.
אחרי כמה דקות של דיבורים סתמיים, דופקים בדלת ואני ממהרת לפתוח.
"הי ברנדון, הי פייפר" אני מסמנת להם שיכנסו והם נכנסים.
"הי אייטי" פייפר עונה לפני ברנדון וממהרת להדביק לי חיבוק. אנחנו מתקדמים לסלון והם פונים לטייט.
"היי טייט, את באה, נכון?" ברנדון שואל אותה.
היא מהנהנת אבל בהיסוס.
אני מקדימה את מילותיה .
"בארור שהיא באההההה!" אני מושכת את המילה האחרונה בכוונה.
כולם צוחקים ואנחנו מתארגנים ליציאה.
טייט נועלת ומשאירה את המפתח בעציץ ואנחנו הולכים למכונית של אבא של ברנדון.
כשאנחנו מגיעים לדירה של בויס, ריח אלכוהול עומד באוויר ורעש חזק של מוזיקה מרעיד את האוזניים.
אנחנו נכנסים פנימה, ואני הולכת לדוכן לקחת שתייה לי ולטייט.
פרצוף מוכר מופיע.
מה פאקינג הוא עושה פה?!?
אני מדמיינת. תרגעי.
אני מסתובבת כשיד מונחת על כתפי. "אייטי???" קול מצמרר פועם באוזני. לא דימיינתי.
אני נרתעת מיד ומתחילה לרוץ הכי מהר שאני יכולה לכיוון ברנדון וטייט, שמדברים עם חברים שלו.
אני מגיעה אליהם מקוצרת נשימה ואדומה כולי.
שיט.
המשאף.
טייט שמה לב אליי מיד וממהרת אלי.
"מה קרה?" היא שואלת אותי בבהלה.
"משאף" אני מצליחה לסנן מבעד לשיניים חשוקות.
כל האוויר אזל מראותי, ואני מרגישה שעוד רגע אתמוטט. אני נשענת על שיש המטבח מנסה לשוא לשאוף אויר.
"ברנדון! אני צריכה משאף מהר!" טייט צועקת לו בחרדה. הוא מעביר את מבטו ממנה אליי ורץ מהר למעלה.
"הבאת איתך את המזרק?" היא שואלת במהירות. איכשהו אני מצליחה להניד בראשי לשלילה.
ראייתי מיטשטשת מרגע לרגע והחדר נעשה מסוחרר.
אני רואה מעבר לעיני הסגורות כמעט את ברנדון רץ ומשאף בידו.
הוא מכניס לי אותו מהר ולוחץ כמה פעמים.
אני מרגישה אוויר אבל עדיין בקושי.
"בויס! יש לך מזרק להתקפים במקרה?!" אני שומעת את טייט מתרחקת.
אני רואה דמות מטושטשת מתקרבת בריצה ואני מרגישה דקירת מחט צורבת באיזור האגן.
הרבה דיבורים, התרוצצות, הרבה ילדים, צעקות. הכל מטושטש ועיני נסגרות

דיצגידדצגחגלת הלכתי להתאבד ביי