מהי אהבה

קולטון

טייט עדכנה שאדריאן כבר אצלה, וניכר עליה שהיא מאוד מתרגשת מנוכחותו.
במקביל, אייטי כבר מרגישה בנוח אצלי והרבה פחות מפוחדת ממקודם.
אני חושב שמלחיץ אותה לישון איתי באותה מיטה כי היא ביקשה לישון בסלון על אחת הספות.
אבל ג'נטלמן שכמוני, שכנעתי אותה שנתהפך.
כמו בלילה ההוא.
אני בסלון והיא במיטה שלי.
לקח קצת זמן לגרום לה להשתכנע שזה באמת בסדר מבחינתי, מה שהיה נכון לחלוטין ואפילו יותר מרגיע שאני הראשון שרואים כשנכנסים, ולא אותה.
אני גם מדבר עם אמי כל ערב לגבי הטיפולים שלה בצרפת.
אני חושב שלא בדיוק דיברתי על זה ואולי זה הזמן להרחיב.
זה ידוע כבר שאני גר לבד לזמן הקרוב, ושההורים שלי עכשיו בצרפת.
אבל אני לא בדיוק מדבר על הסיבה.
אז ככה. שלוש שנים לפני שנולדתי, אמרו לאמא שלי שהיא עקרה.
משמע לא תוכל ללדת.
היא התעקשה והלכה לטיפולי פוריות קשים, עד שהצליחה.
אבל אז העובר מת.
היא לא ויתרה.
אחרי חצי שנה הודיעו לה שהיא הצליחה.
והפעם העובר לא מת.
נולדתי.
הם היו בטוחים שזהו, הם יוכלו להכנס להריון שוב.
אבל הם רצו לחכות קצת איתי. לפני 12 שנה בהיותי בן 5 הם ניסו להכנס להריון שוב.
אבל זה כשל.
היא עברה כבר שלוש הפלות מאז.
לפני שלוש שנים, כשגדלתי, כבר בן 15 בערך היא הצליחה להכנס להריון ולהגיע עד שלב הלידה.
אבל הילד לא יצא תקין.
הוא נולד עם בעיות התפתחות ונאמר לאמא שלי שיהיה נכה ויסבול מבעיות דיסלקציה, ותקשורת במשך חייו.
בהחלטה משותפת, ובהסכמתי המלאה הם נסעו לפני חודשיים לצרפת לטיפולים אצל מומחים ויחזרו רק בעוד קצת פחות מחצי שנה.
אם הכל ילך כפי שתוכנן.
שמו של אחי הוא ג'ייסון.
אני אוהב אותו אהבת נפש, עם כל הפגמים שלו, ואפילו יותר בזכותם.
קשה לי מאוד בלעדיו או בלעדיי הורי שמאוד מאוד חסרים לי.
ביליתי לבד בחודשיים האחרונים כך שעכשיו כשאייטי איתי, זה שינוי נחמד.
וכל העניין הזה עם אחי, ועם אמי, מראה לי כמה בר מזל אני, שיש לי כזו משפחה מדהימה.
ובכלל, כשאני שומע את מה שטייט וקייל מספרים ואיך קשה להם עם המשפחה שלהם אני לא מצליח להבין את זה.
ואני מודה על כך.
בפנייה חדה,
מערכת היחסים שלי ושל אייטי יציבה.
יציבה מאוד.
אבל אנחנו לא מתקדמים.
בהרבה מערכות יחסים, ה'יחסים' מתבססים על מגע.
אצלינו זה לא ככה.
ממש לא.
לא עשינו עדיין כלום חוץ מנשיקות וחיבוקים.
והאמת?
שזה ממש לא מפריע לי.
להפיך.
זה מראה לי שרוצים את מי שאני.
לא את הגוף שלי, או את המגע שלי.
ובנוסף, היא אמנם לא אמרה זאת מפורשות, אבל אני יודע שאייטי חוששת ממה שיקרה.
וזה לא פוגע בי.
אני מבין את המצב שלה.
אני אחכה לדחיפה מצדה.
לא אדחוק בה ולא אאיץ בה.
אני אחכה לרגע ששנינו ניהיה מוכנים בלי שום ספקות מסביב.
אני פותח את המחשב הנייד ונכנס לפייס טיים לשיחה קצרה עם הורי.
שלושה צלצולים והמסך נדלק.
"קולטון! הי חמוד!" אימי צועקת מבעד לצעקות מסביב ואני מתקשה להבין אותה.
"אמא? הכל בסדר מסביב?" היא מסובבת מבט אחורה כדי להבין על מה אני מדבר, והיא אומרת,
"אה, מצטערת מתוק זה אחיך, לא אוהב לישון, בדיוק כמוך" היא מקניטה אותי.
"הא, אני יכול לדבר איתו?" אמי מגדילה את חיוכה וקורנת ממנה גאווה.
"בטח, בטח!" היא נעמדת ויוצאת מטווח ראייתי כשאני שומע אותה צועקת,
"ג'ייסון! בוא מתוק, קולטון רוצה לדבר איתך!" אני צופה בג'ייסון הקטן והרזה מתקדם בריצה צולעת למצלמה כשהוא כולו מתלהב.
"קולטון! בוא לפה!" הוא צועק בהתלהבות.
אני מחליף מבט מתוח עם אמי שעומדת מאחוריי ג'ייסון.
"אבל אני לא יכול לבוא אליך בינתיים מתוק. אני אשתדל לפגוש אותך כמה שיותר מוקדם! אני מבטיח בסדר?"
הוא מהנהן ברוגז קל ומחניק חיוך.
"אתה רוצה ללכת לישון?" אני שואל אותו בסבלנות.
הוא לא עונה ורק מניד בראשו.
"היי! תן כיף! אני גם לא רוצה לישון!" אני מרים את ידי למצלמה.
הוא משתף פעולה ומצמיד גם הוא כאילו נתנו כיפים.
"אבל אתה יודע שכבר מאוחר, והנה גם אני שאני לא רוצה לישון, אני הולך לישון עכשיו. אז ג'יסי? תנסה לפחות להרדם?" אני מרים גבה לעברו.
למזלי הוא מהנהן באי רצון.
"אבל תבוא! או שאולי אני יבוא, טוב?" אני מהנהן.
"קדימה ג'ייסון, רוצה שאקריא לך סיפור לפני שתרדם?" אמא שואלת וכשהוא מהנהן היא מסתכלת עליי בהתנצלות.
אני רק צוחק ומהנהן, סוגר את השיחה.
כשאני מרים את מבטי מהלפטופ, אני קולט שממש מולי נשענת על כתפה על משקוף הדלת אייטי צופה בי, כבר לא יודע כמה זמן.
אני מסמיק.
"אתה אח טוב, אתה יודע?" היא אומרת ומתקרבת אליי.
אבל אני רק נאנח וממלמל- "הלוואי."
"הי!" היא מרימה קצת את הקול. "זה לא אשמתך שאתה לא אתם בצרפת עכשיו."
אני מגחך.
"את האמת שכן. היתה לי את האופציה."
היא נוחרת בבוז.
"נשארת פה בגלל הלימודים. מי יכול להאשים אותך?"
אבל אני לא מקל על עצמי. "זה לא משנה. יכולתי לארח לו חברה שם, להיות אח שלו, ובחרתי שלא."

קולטוןןן😍