מהי אהבה

טייט

כבר עבר שבוע מאז שאני התפרצתי על החברים שלי.
מחרפן אותי שהם יודעים את האמת וקייל לא.
הטלפון שלי שבוע שעבר לא הפסיק לצלצל אבל מכיוון שלא עניתי בכלל הצלצולים הלכו ופחתו.
מידי פעם הודעות טקסט וכמה טלפונים.
מי שעזר ללי להתמודד עם המצב היה אדריאן.
הייתי עושה הכל כדי שהוא יהיה פה עכשיו ואני אוכל לחבק אותו.
המורים לוחצים עליי להגיע כי אני מפספסת חומר, ואני לא אוכל להסתתר לנצח.
אני בודקת בטלפון שלי מה השעה,
'7:20'
אני מתארגנת באי רצון ונוסעת חצי שעה באוטבוס הציבורי.
יכולתי לבקש מקולטון לאסוף אותי ובכך לחסוך דמי נסיעה וזמן מיותר אבל בכל מקרה לא הצלחתי להרדם ורציתי להמנע כמה שיותר ממפגש איתם.
כשאני רואה את החברים של בויס עומדים בכניסה אני מבינה שגם איתו יש לי עניין לא פתור.
אני מעבירה את שיעור אזרחות בכל מקרה לבד, אבל עכשיו יש לי ספרות אצל סוניק ואצטרך להתמודד עם- כולם.
אני יושבת  ליד בנג'מין סמית', ושולחן לפנינו ברנדון ופייפר יושבים בדרך כלל.
אבל הופתעתי כשפייפר החליפה מקום והתיישבה ליד סאם.
אני עדיין עומדת בכניסה כשגרג דוחק בי מאחורה-
"יאללה טייט תכנסי, גם אנחנו רוצים" אני מתקדמת במבוכה היישר לכיסאי ומזדחלת לשם כשכל העיניים שלא רציתי שיבחינו בי, הבחינו.
פייפר מסתכלת עליי מהשולחן האחורי שלי באלכסון.
אני מחזירה לה מבט והיא אומרת לי עם השפתיים – "אנחנו צריכות לדבר." אני נאנחת אבל מהנהנת.
אני רואה את ההקלה בפניה ואני אומרת לה בחזרה – "מה קרה עם ברנדון?" היא מגלגלת עיניים ומסמנת לי בתנועת ידיים 'אחר כך'.
אני מבינה שגם קייל, קולטון, ברנדון, ואייטי הבחינו בי, וכשנגמר השיעור אני ממהרת להשתחל בין חברי לכיתה כדי לצאת.
"טייט!"
מאוחר מידי.
אני מסתובבת ורואה את קולטון נועץ בי מבט מסוקרן.
"היי" אני אומרת ומנסה להשמע כאילו לא קרה כלום מבחינתיץ
"את מתחמקת מאיתנו." ברנדון קובע.
"מה? לא!" אני מנסה לסתור אבל נשמעת מגוחכת.
"אז למה לא הגעת לבית ספר בימים האחרונים?" הוא מקשה עלי.
"כי...הא...אמא שלי הביאה אלינו את החבר שלה מאנגליה שאכיר אותו."
זה לא היה שקר.
היא באמת הביאה אותו.
ואני לא אוהבת אותו.
"אז את לא מתחמקת. טוב. אוקיי" ברנדון מסכים אבל לא משוכנע.
"אז...מה קורה? מה פספסתי?" אני שואלת כדי להעביר ממני את תשומת הלב.
"היי טייט!" אני מסתובבת ורואה את קרלין עומדת בכניסה.
"היי קרלין" אני מחייכת אליה בחזרה.
עיניה עוברות משלי לשל...קייל.
הם מחייכים אחד לשני והיא שואלת אותו- "אתה בא?" אני מרימה גבה כשמבטו של קייל עובר בהיסוס אל שלי אבל בסוף הוא מיישיר אליה מבט. "בטח"
"ביי" הוא קם והולך איתה אל מחוץ לכיתה. אני עוקבת במבטי אחרי הבעות החיבה שהם מפזרים אחד לשניה.
כשהם סוגרים את הדלת מאחוריהם אני מצליחה להחזיר מבט לשאר.
"הם לא ביחד." קולטון אומר לי כאילו קורה את מחשבותי. "זה לא משנה." אני ממהרת לענות באדישות.
"את ובויס?..." פייפר שואלת בעדינות.
"לא. אנחנו לא ביחד." 
הצלצול מכריז על סיום ההפסקה ואני מבינה שאני צריכה לדבר עם פייפר.
"אנחנו תיכף נבוא" אני אומרת להם ונשארת עם פייפר.
"מה העניין?" אני שואלת אותה כשהם יוצאים.
"אני וברנדון...כבר לא..."
מה?
"באמת? אני ממש מצטערת...לא היה לי מושג..." אני עונה בזמן שהמצפון שלי גדל.
"לא. למען האמת זה בסדר. זה ממש מוזר אבל אני מרגישה הרבה יותר חופשייה עכשיו. יותר עצמאית."
אני מרימה גבה. 
"אם זה לא היה ככה קודם, סימן שזה באמת לא היה טוב לכם. זה לא אמור להיות ככה."
"כשאת הייתי עם קייל לא הרגשת שזה היה עול?" היא שואלת באי אימון ואני מנידה בראשי.
"ברור שלא יכולתי עכשיו לפלרטט עם בנים, אבל עול? ממש לא. הייתי אותו דבר. לא היו לי מחויבות כלשהי. כשאת אומרת עול, איך זה מתבטא?" אני שואלת אותה.
"אני מתכוונת שאני כל הזמן צריכה להודיע לו לאן אני הולכת ועם מי, ואם יש לי חברים שהוא לא אוהב אני אצטרך לוותר עליהם. ואני יודעת שזה מצב רגיל, אבל זה מציק לי."
אני בוהה בה בהלם.

"זה לא מצב רגיל."

זוגיות רעילה..