מהי אהבה

אייטי

אנחנו חוזרים מהמסיבה מלאי אנרגיות חיוביות ומן הילה רומנטית שאיני יכולה להסביר מרחפת מעלינו.

קולטון סוגר את הדלת מאחוריו, ואנחנו הולכים לשבת לנו בסלון.

קולטון מתיישב לידי ומשלב את אצבעותינו, משחק איתם.

אני מחככת את גב כף ידו ומסתובבת חצי גוף כדי שאוכל לראות את פניו.

"אני אוהבת אותך." אני אומרת.

כבר לא מסתתרת.

כבר לא מתכחשת.

משתפת את רגשותיי המדוייקים, האמיתיים והחזקים ביותר שיכולתי להרגיש.

הוא מפסיק ללטף אותי.

עוצר את הנשימה לרגע. קופא.

אני רוצה לפתוח את פי להגיד לו משהו אבל מיד הוא מתרכך בחזרה.

הוא מלטף בידו את לחיי מעביר את אגודלי הלוך ושוב.

המגע שלו נעים כל כך. בטוח כל כך. נכון כל כך.

"אני אוהב אותך אייטי." הוא אומר וחייוכי גדל.

ליבי מאיים לפרוץ החוצה מרוב אושר.

"אני אוהב אותך כל כך." הוא אומר ונושק למצחי.

אות של כבוד.

אבל נמאס לי מזה.

נמצאס לי מהתחבאויות האלו.

קריס המגעיל לא יהרוס לי יותר.

אני סומכת על קולטון.

סומכת כמו שלא סמכתי על איש מעולם.

"תפסיק." אני לוחשת והוא נרתע האחורה מבולבל ואולי קצת פגוע.

לא לא לא.

זה לא מה שהתכוונתי.

"מה?-" הוא תוהה מבויש.

"אל תרחם עליי קולטון."

"אייטי אני לא-"

"אני מעריכה את זה שאתה מכבד אותי ככה, אבל אני לא רוצה את זה יותר. אני לא אתן לקריס לשלוט בי. גמרתי עם זה."

הבעת הבלבול שלו הופכת לחיוך לחוץ כשהוא קולט את משמעות דבריי.

אני מבינה שאני הראשונה להתחיל, להראות לו שאני באמת רוצה את זה.

אני מושיטה את ידי אל עורפו מצמידה את ראשינו מחיכוך לנשיקה ממושכת.

לנשיקה לחוצה. מפוחדת.

אבל בלי שום ספקות.

אנחנו מתנתקים ואני מובילה את ידו לרוכסן שבגב שמלתי.

עיניו מהססות ואני מאשרת לו בהנהון.

הוא נושף קצרות ואני שומעת את זמזום הריץ' רץ' הנפתח.