מהי אהבה

טייט

לפעמים אני תוהה עם עשיתי טעות בקשר לקייל. אני מתכוונת, בזמנו זה היה נראה רעיון טוב. ביחס למצב... אני עדיין מנסה לשכנע את עצמי שככה הכי טוב לשנינו.

אבל השבועות האחרונים לא נגמרים ואני מרגישה שעבר נצח מאז הפרידה. קייל נראה הרוס. אני יודעת שהוא מנסה להסתיר את זה, אבל אני מכירה אותו יותר מידי טוב.

ואני שונאת את עצמי על שפגעתי בו.

אבל היחס של אמא שלי כלפינו וכלפיי לגביו, גדול עליי.

ולמרות כל מה שאמרתי כרגע, אני באמת לא יודעת כמה זמן אני אצליח להחזיק ככה. כל השבועות האחרונים היו סיוט טהור של דיכאון ובכי והרבה ביקורת מצדה.

אני לא יכולה להוציא מראשי את הבעת פניו של קייל כשאמרתי לו שאני כבר לא מרגישה אליו כלום יותר. הוא נראה כל כך אומלל, כל כך מבויש, כל כך מושפל.

אולי הייתי צריכה להגיד לו את הסיבה האמיתית. אני פשוט יודעת שאם הייתי אומרת לו, הוא היה מנסה לשכנע אותי, שאנחנו מסוגלים לעשות את זה. ואז זה היה הופך יותר מידי קשה. להגיד לו את מה שאמרתי זה הדרך היחידה לגרום לו באמת להשתכנע שככה עדיף.

אבל אני אעשה הכל, הכל, כדי לגרום לו להתאהב שוב.

עם כל הקושי שכרוך בזה.

אני מתיישבת ליד אייטי והיא מתחילה להסיח את דעתי בדיבורים על כמה חולצות שהיא קנתה ואיזה סרט שהיא ראתה, אני מנסה להקשיב, באמת. אבל המחשבות שלי נודדות בצורה לא רצונית אליו.

ואז אני מרגישה אותו.

לא פיזית, אבל אני ממש מרגישה אותו.

עיני נשלחות ישר לכניסה והוא עומד שם ובוהה בי במבט מאובן. מקפיא. כאוב. אני רוצה להסיט את מבטי אבל לא מצליחה.

"טייט?" אייטי שואלת אותי. אני פחות מקובעת עליו עכשיו אבל עדיין לא מצליחה להסיט מבט. אני בוהה בשפתיו הפסוקות ונזכרת, כמה רכות הם היו בנשיקתנו שהיתה רק לפני שבועות ספורים.

אני לא יכולה. אסור לי לחשוב על זה. אנחנו לא יכולים.

קולה של אייטי גווע כשהיא מבחינה בהחלפות המבט שלנו. אבל אני מנצלת את זה ומסיטה את מבטי לפני שאקפוץ אליו ואנשק אותו.

אני מנסה להקשיב בשיעור אבל אני פשוט לא מצליחה להתרכז.

רק כשאייטי מגחכת לעברי אני מבינה שכל השיעור נעצתי בו מבטים.

לא אכפת לו.

הוא בטוח שונא אותי. אני מנסה להתמקד בדברים אחרים, לדוגמא-

מסתבר שיש לנו תלמידה חדשה, שהציגה את עצמה בשם קרלין. היא עברה לפה מסטיאל, ונראה שהיא ממש חמודה. הסגנון שלה מזכיר לי את של פייפר קצת.

קולולוווווו קבלו את קרליןןן