מהי אהבה

פייפר

מה שקורה לאייטי מפחיד ממש. היו לה התקפים כבר בעבר, אבל לא ברמה כזאת, וחוץ מזה, זה היה לפני שנים.
קייל רץ לעברינו, מרים לאייטי את החולצה ומהר מאוד מזריק לה את החומר.
קייל? מתי הוא הספיק להגיע?
אייטי צונחת לרצפה, וברנדון ממהר לכרוע אליה, ולהמשיך ללחוץ על המשאף.
אחרי דקות ספורות אנחנו שומעים את נשימותייה נעשות יציבות יותר וברנדון משחרר.
החומר שבמזרק הכרחי, כדי שבמצבים קשים של התקף, היא לא תצטרך לאמץ את הגוף שלה יותר מידי. ולכן מרדימים אותה וכשהיא ישנה מנשימים אותה.
היא כולה חיוורת ובו בזמן אדומה ונפוחה בפנים.
אני עדיין מנסה להבין מה הלך שם.
אייטי היא לא אחת שתרוץ להנאתה, ותסתכן בהתקף. היא מאוד נזהרת. היא רצה ממשהו. ברחה ממשהו.
אצטרך לברר את הנקודה אחר כך.
"מה כולם?! תתרכזו בשלכם!" אני צועקת אליהם ומפזרת את ההתקהלות סביבה.
עכשיו נשארנו רק אני טייט, ברנדון, בויס שממש עכשיו הולך, וקייל.
"היי קייל" אני פונה אליו כשאנחנו מניחים את אייטי לשכב על הספה.
"לא ידעתי שאתה פה, לא ראינו אותך" אני ממשיכה.
"אה, כן, זה היה ספונטני, שמעתי מוזיקה מהבית של בויס אז קפצתי." הוא עונה באגביות.
"מגניב." אני מעבירה את מבטי על אייטי הישנה שצבעה כבר חזר לה לפנים כמעט לחלוטין.
"טוב, בכל מקרה, טוב שהגעת..." הוא מהנהן כמקבל את המחמאה.
"היא צריכה לזכור להסתובב עם מזרק ומשאף עליה. זה מסוכן נורא. מנסיון" הוא קורץ לי ונאנח גם הוא.
אני נצמדת לברנדון שמחבק את מותני כעט.
"איך היא הגיעה למצב הזה מלכתחילה?" ברנדון תוהה בקול ומחזיר אותי לשאלה שלי.
איך באמת?
טייט מנידה בראשה.
כמעט שחכתי שהיא פה.
"אין לי מושג. זה ממש מוזר." היא נושפת בתסכול.
"אה אה" קייל מסכים איתה ואני וברנדון מחליפים מבטים.
"טוב בכל אופן, שאחזיר אותה לבית שלי?" טייט שואלת.
"נראה לי. ונראה לי גם שכדאי שנתקשר לקולטון. הוא ירצה לדעת מה קורה." אני מציעה.
הם מהנהנים בהסכמה ואני מחייגת אליו מיד ושמה על ספיקר.
השעה אחת וחצי בלילה אז סביר להניח שהוא ישן, ושנעיר אותו. אבל זה מה שאני חושבת שהוא היה רוצה שנעשה.
"הלו?" קול מנומנם עונה מהקו השני.
"קולטון, סליחה שאני מעירה אותך אבל חשבתי שתרצה לשמוע את זה." אני יכולה לשמוע אותו מזדקף מבעד לטלפון. "הלכנו למסיבה אצל בויס ולאייטי היה התקף." אני ממהרת לגשת לעניין.
"התקף? משהו רציני? היא בסדר?" קולו כבר ערני לחלוטין.
"כן כן. עכשיו בכל אופן. היה לה משהו די רציני אבל השתמשנו במשאף והזרקנו לה את החומר."
"אלוהים" הוא נאנח בקול מודאג.
"אתה לא מבין. זה היה ממש רציני."
"טוב טוב, איפה אתם עכשיו? אצל בויס עדיין?" הוא נשמע נורא לחוץ ואני מגלגלת עיינים.
"אתה לא חייב לבוא לפה, רק חשבתי שיהיה כדאי לעדכן אותך. אחת וחצי בלילה. תחזור לישון." אני מתרחקת כדי לנתק.
הוא צפה א המהלך שלי ומיהר לצעוק-
"פייפר! שלא תעזי לנתק לי! תשארו שם ותסמסי לי את הכתובת המדוייקת. ביי" השיחה מתנתקת, אני שולחת לו את הכתובת וכולנו צוחקים עליו שהוא כזה לחוץ.
עובר פחות עשר דקות והדלת נפתחה בחבטה.
קולטון מתנשף לבוש במכנסיים קצרים בלבד, חושף את בטנו השרירית. קר מאוד בחוץ והוא מחזיק טישרט שחורה, שכנראה לא הספיק ללבוש כשמיהר לצאת מהבית.
הוא רץ לעברנו וקייל מסמן בראשו לכיוון הספה שבה אייטי ישנה.
הוא ממהר להתיישב על ידה, בקצה הספה קרוב לראשה המונח על כרית.
קולטון מביט בה כמה רגעים ומיד קם אלינו.
"ספרו לי הכל."

קולטון ממש נחמד שהוא בא ומה לעזאזל נסגר עם אייטי???