מהי אהבה

טייט

בויס פותח לי את דלת הנוסע במכונית ה'אלפה רומיאו' הספורטיבית שלו, ואני חושבת כמה שהוא ג'נטלמן.
את האמת, אני לא אוהבת כל כך את הסגנון שלו. סגנון צעקני כזה, וואו אני מגניב כי אני מעשן וכל זה...
של הלהקה "צעירים לנצח" אין לי ספק שהוא מבין במוזיקה.“Fun to be sud”כשהוא שם את השיר
הוא שם על פול ווליום ואנחנו שרים את השיר ביחד, וכשהפזמון מגיע אנחנו צווחים אותו.
אני לא מפסיקה לצחוק כל הנסיעה בהקלה שכבר יש לנו במשותף.
"את רעבה?" הוא שואל אותי לפני שהשיר עובר.
כן. אני חד משמעית רעבה.
"האמ...קצת..." אני צוחקת במבוכה.
חיוך חמוד מתגלה על פניו ומכין אותי לשאלה הבאה.
"אם את רעבה אפשר שנקפוץ לאכול באיזור. אני מכיר כמה מסעדות טובות שפתוחות בסביבה..." הוא מנסה להראות אדיש אבל אני מבחינה בהתרגשות שלו.
"כן. בטח" אני מדביקה חיוך גדול יותר על פני.
"מצוין" הוא מנסה להסתיר את חיוך הנצחון על פניו אבל לא הולך לו.
כשהוא עוצר ליד מסעדת 'ניו יורק ניו יורק' אני מבינה שהוא לא מתקמצן.
"זאת אמורה להיות מסעדה טובה. אומרים שיש לה את הצ'יפס הכי טוב בארץ"
"פששש..." אני מתרשמת.
"תודה" ח לי את הדלת ומושיט לי יד. אנחנו נכנסים שלובי ידיים למסעדה ומלצרית מסדרת לנו שולחן.
היא מגישה לנו תפריטים, אני מזמינה פסטה פסטו, הוא מרים גבה אבל שותק, ואני עושה אותו דבר כשהוא מזמין לעצמו דג.
כשהמלצרית מסיימת לרשום את ההזמנות שלנו הוא שואל אותי-
"פסטה פסטו? מאוד לא אמריקאי..." הוא צוחק ואני מצטרפת.
"אני רוצה משהו קליל." אני אומרת במשיכת כתפיים
"וחוץ מזה, שאין לך זכות דיבור בכלל!" אני ממרפקת אותו. הוא מביט בי משועשע. "למה?"
"דג? לא ראיתי את זה בא." הוא מהנהן בהבנה וצוחק איתי, "טוב, כן, אני בהפסקה מבשר." הוא מושך כתף גם הוא.
אני לא מנסה להסתיר את הפליאה בעיני.
"צימחוני? יפה לך..." הוא מניד בראשו ואני מבולבלת.
"טוב סוג של, אבל לא מבחירה. זאת אומרת, יש לי כשל במערכת החיסונית, אז לפי המלצת הרופאים אני לא יכול לאכול בשר עד שזה יתאזן..."
"אה. כל הכבוד." אני מחייכת אליו והוא זז באי נוחות בכסא שלו.
אני לא זוכרת שראיתי אותו מתישהו לחוץ. הוא תמיד נראה אדיש וניחוח כל כך.
המלצרית מגיעה ומגישה לנו את המנות שלנו, כשהיא שואלת את בויס מה להביא לו לשתות.
"קולה זה יהיה סבבה." היא רושמת, פונה בפניה אליי אבל לא מדברת אליי. "ומה להביא לחברה שלך?"
אני משתעלת מהערה שלה והוא רק צוחק, "אני חושב שקצת מים לא יזיקו כרגע..." הוא צוחק חזק יותר ומניד בראשו.
כשאני נרגעת אני מרגישה מובכת כל כך שאני רוצה לברוח אבל זה יהיה גס רוח מצידי לעשות את זה.
"מצטערת." אני אומרת בהסמקה.
"על מה? על זה שנבהלת כשהיא אמרה שאת החברה שלי?" הוא מקניט אותי ואני מגלגלת עינים.
"זה בסדר, זה באמת נשמע מוזר" אני משפילה את עיני תוך כדי צחוק במבוכה.
אני מבחינה שהוא מפסיק לצחוק ורק בוחן אותי בחיוך.
אני מרגישה שפניי לא רק סמוקות הן ממש אדומות.
"תתחדש על הקעקוע" אני אומרת כדי להפסיק את המצב המביך הזה.
מנדלות שחורות דקות וסימטריות חתוכות לקו ישר של צמיד על החלק הנמוך של כתפו עונות על המושג קעקוע וזה נראה מהמם עליו.
"תודה. עשיתי השבוע. את יודעת? גם את צריכה אחד כזה." אני מגחכת.
"יש לי מספיק, תודה." אני אומרת והוא זוקף גבה,
"איזה קעקועים יש לך בדיוק חוץ מעל היד ועל הרגל?" הוא שואל ומסמן בראשו לעבר הקעקוע שעל החלק הפנימי של ידי.
"יש לי עוד" אני עונה בקצרה ובהתגרות.
"אז, אחד את צריכה להראות לי את השאר, ושתיים, מה המשמעות של הקעקוע על היד שלך?" הוא אומר ניחוח לחלוטין.
"יש לי עוד אחד פה, ויש לי עוד כמה..." אני אומרת ומנמיכה את כתפית השמלה ביד השמאלית שלי כדי לחשוף יותר מהכתף שלי. המלצרית מגישה לנו את השתייה והולכת.
הוא בוהה בקעקוע שלי שמורכב משתי ציפורים שעפות במעגל. כשהוא מפנה את מבטו בחזרה אליי הוא חוזר-
"K' "מה זה? קייל?
אני משתעלת שוב וממהרת לקחת לגימה מהמים.
"לא. ברור שלא! זו..." הבעת פניי הופכת עגומה ומילותי גוועות.
"קייסי. בת דודה שלי. שנמצאת כרגע למעלה..." אני אומרת מנסה לא להשבר.
פניו עוטות דאגה והוא ממהר להתנצל. "אני מצטער, לא ידעתי" הוא אוחז בידי ואני מרגישה שעובר חשמל במגעינו. אבל לא סטטי. משהו אחר.
כשהמלצרית מביאה חשבון, היא מוציאה אותנו מהמבוכה והוא מתעקש לשלם.  אני לא מסכימה, אבל הוא לא מוותר ובסוף אני נכנעת. האווירה נרגעה ובסך הכל, היה לי ממש כייף איתו. הוא ממש חמוד, ויש לנו מלא נושאים משותפים, לא יצא לי באמת לדבר איתו קודם. אבל עכשיו כן.
הוא שאל אותי על קייל, ואם אני חושבת שנחזור. עניתי לו בכנות.
לא.
בסוף, בסביבות השעה 2 וחצי, השכרות עברה לי לגמרי, ואנחנו נוסעים.
אני מסבירה לו כמה פעמים איפה לפנות כדי להגיע לבית שלי, והוא חונה בכניסה.
"נהינתי ממש היום. נכון שזו היתה אמורה להיות רק נסיעה, אבל באמת היה לי כייף" הוא מסמיק בתגובה לדבריי ואני רואה שהוא נבוך. והוא אף פעם לא נבוך.
"תודה שזרמת איתי לארוחה"
"היה גם לי ממש כייף, ואני צריכה להגיד תודה...אז...תודה?" אני אומרת ושנינו צוחקים במבוכה.
"אתה ממש חמוד ו...נתראה בקרוב..." אני מסיימת עם החיוך הכי אמיתי שלי ושנינו פשוט בוהים אחד בשני. אחרי כמה רגעים ממושכים של החלפת מבטים מתוחים אני קולטת שהוא מתקרב אליי קצת וכמו משיכה מגנטית גם אני.
אגודלו מלטף את לחיי ואני מרגישה חום מציף את כולי. הוא מצמיד את שפתינו לנשיקה מרפרפת ומתוקה, שגרמה לי הרגשה מדהימה.  ההיסוס הזה היה מדהים. הרגשתי שהוא מכבד אותי. לא תובע, לא מחייב. מציע.
כשאנחנו מתנתקים מרוח לי חיוך דבילי על הפרצוף אבל אני לא מצליחה לסלק אותו.
אני מקווה שהוא מרגיש טוב כמוני. הוא מעביר יד בשיערו החום- זהוב, וחושף את הקעקועים בזרועו.
"תודה." אני לוחשת ויוצאת החוצה מסוחררת מהנשיקה. כשאני שומעת טריקת דלת מאחורי אני מסתובבת ורואה אותו מתקדם אלי על שביל הכניסה שלי.
"אני יכול ללוות אותך?" הוא שואל בחיוך ענקי. אני מהנהנת ומרגישה שאני תיכף אתפוצץ מרוב שמחה.
כשאנחנו מגיעים בשתיקה לדלת הוא פותח לי אותה ואנחנו עוד פעם פשוט מסתכלים אחד על השני.
"האמ..." אני אומרת ומשפשפת את עורפי. "ביי?" אני צוחקת ונכנסת לאט בדלת מחכה.
שנייה לפני שאני סוגרת את הדלת ומהרהרת ברצוני שינשק אותי שוב הוא עושה את זה. הפעם יותר חזק.
יותר אמיתי. אני מחזירה לו נשיקה בצחקוק מלא הקלה שנתן לי את מבוקשי ואז הדלת נסגרת עליי.
אני מביטה אליו אחורה דרך הדלת השקופה ועושה פרצוף זועף. הוא רק צוחק ומסתובב בחזרה למכונית שלו.
"ביי" אני לוחשת לעצמי בעיקר.
***
אני שוכבת כבר בפיג'מה במיטה כשאני קוראת הודעה מאדריאן:

-איך עבר היום?
-מצויין.
-עכשיו בקצת יותר פירוט?
-בויס נישק אותי.
-אוו. וואו.
-כן...
-ואת בסדר עם זה?
-כן. נראלי. לא יודעת. אוף, לא.
-למה?
-כי אני לא רוצה לגרום לקייל לחשוב שזרקתי אותו ועכשיו אני ישר ממשיכה הלאה כאילו הוא איזה קיסם.
-ואת לא?
-לא! טוב.. אולי, אני לא יודעת.
-והוא המשיך הלאה?
-לא בדיוק. כאילו ראיתי אותו מפלרטט עם מישהי אבל הם לא ביחד.
-אוקיי. ואם תיהיה לו חברה? את תיהי בסדר עם זה?
-אני חושבת.
-וברצינות?
-לא יודעת, נו. את כזה מעצבן לפעמים.
-רק לפעמים?
-זה אתה אמרת.
-חחח.
-טוב, אני עייפה רצח, יום ארוך.
-כן, גם אני.
-לילה טוב.
-לילה טוב.

----
גם אני עייפה לילה טוב ילדים