מהי אהבה

טייט

קולטון נושא את אייטי בזרועותיו למכונית שלו, ומניח אותה בזהירות על המושב.
הוא יוצא ונפרד מאיתנו.
כשהוא מסיים, הוא נכנס ומתניע את המכונית כשברנדון זורק לעברו-
"קולטון! רק תיהיה זהיר ותשתמש באמצעי מניעה!" קולטון מסמיק ועם זאת נראה מזועזע, אני אפילו מבחינה שאייטי זזה מעט.
הוא קורץ לו וקולטון ממהר לנסוע משם מתנשף.
"מה זה היה?" אני פולטת.
אבל ברנדון רק קובר את פניו בצאוורה של פייפר מתפקע מתחת לשיערה.
כשהוא  נרגע קצת הוא שואל אותנו-
"איזה חברים חרא אתם! אתם לא רואים מה קורה בניהם?! זה כזה שקוף!" הוא לא מפסיק לצחוק וזה מדבק אז כולנו מצטרפים. "הוא בכלל לא רוצה חברה" אני מגמגמת תוך כדי הצחוק.
קשה לי לחשוב על אייטי וקולטון ביחד.
קשה לי לחשוב על קולטון במערכת יחסים.
הם כאילו החברים הכי טובים אבל לא יותר.
אני מקווה.
ברנדון ופייפר נפרדים לשלום והולכים. רק אני, קייל ובויס, נשארנו לעמוד.
"טוב, אני חושב שאלך לבדוק מה מצב השתייה. תהנו" הוא קורץ לנו ואני מסמיקה.
"תודה." הוא פולט ומפר את השתיקה הבלתי נסבלת ששררה בחמש דקות האחרונות מאז שבויס עזב.
"על מה?" אני שואלת בבלבול.
"על קודם. שאמרת להם לא לשלוח את אייטי אליי. אני צריך לספר להם." הוא נאנח.
"זה בסדר גמור. אם אתה לא רוצה לספר להם זו בחירה שלך. אני לא אנצל את הידע שלי נגדך." הוא משפיל מבט. "אתה אמור לדעת את זה" אני ממשיכה קצת יותר בשקט.
הוא מרים את ראשי אלי באחת עם ומבט פגוע משתרע על פניו.
"אני הייתי אמור לדעת את זה?! באמת?! כי אני לא חושב שידעתי עלייך כלום. אני לא הכרתי אותך. אני לא מכיר אותך." אני מרגישה את הלב שלי נצבט בכאב נוראי בחזה.
"את לא יכולה להתפלא שאני לא מכיר אותך אם לכל אורך היחסים שלנו הייתי בטוח שאת מרגישה משהו אחד, ולפרוטוקול, לא נראה שניסית לסתור אותי, ואז הבנתי שאני אפילו לא קרוב! שיחקת איתי, טייט. אז אל תצפי ממני להגיד לך שהכרתי אותך, או שאני מכיר אותך וזה לא שאי פעם אכיר!"
המילים שלו חותכות אותי עמוק כל כך וקשה לי לראות אותו פגוע. הוא לא התפרץ עלי על זה. עד עכשיו. 
וזה לא שאי פעם אכיר.
הוא מעביר יד בשיערו פולט נשיפה ומסתובב משם.
אני מתכווצת למשמע מילותיו שחוזרות בלופים בראשי.
אני צריכה לשכוח.
אני ניגשת לשולחן השתייה ולוקחת שוט של משקה אלכוהולי.
אני לא שותה אלכוהול. בדרך כלל.
זאת אחת הפעמים הראשונות שלי.
המשקה צורב לי אבל בסוף מצליחה לבלוע ורק נשאר לי טעם לוואי חריף ששורף בגרון.
אני לוקחת עוד שוט נוראי, והולכת  לכיוון שולחן הפינג פונג.
"מה אתם משחקים?" אני צועקת לעבר החבורה שעומדת שם.
"אלכוהול ופינג פונג. רוצה להצטרף?"
אני מתלבטת אם כדאי לי להשתתף במשחק שתייה. כבר שתיתי שניים.
שיהיה.
"בטח"
אנחנו משחקים ואני שתיתי כבר בקבוק פלוס כמה כוסות.
כבר איבדתי את הספירה.
אני עייפה רצח ורוצה לחזור אבל אני נזכרת שאין לי עם מי.
"בויס!" אני קוראת לו בקול גבוה יותר משרציתי.
הוא מתנתק מהבחורה שיושבת על ברכיו ומתקרב אליי.
"את שיכורה?" הוא מגחך.
"הא... שתיתי קצת...אז כן... נראלי.. כולמר.." הוא מביט בי בשעשוע.
"סליחההה" אני אומרת ומושכת את החלק האחרון. "התכוונתי..כלומר...נראלי..." אני מצחקקת.
"מה את צריכה?" הוא שואל אותי בהרמת גבה וחיוך מגורה.
"אתה יכול להגיד לאחת החברותת שלך שיקחו אותי הביתה? אין לי עם מי לנסוע." השפעת האלכוהול קצת נרגעה.   "בטח, חכי פה."
"לא מצאתי מישהי..." הוא אומר כשהוא חוזר.
"אבל, אם את רוצה אני לא שתיתי ואני יכול לקחת אותך..." הוא מציע.
אני מהססת אבל מבינה שאין אפשרות אחרת...מראש ביקשתי מישהי, אבל אני לא חושבת שיפגע בי אז...
"אני אשמח"

אללה בויססססס