מהי אהבה

קייל

כשראיתי היום את טייט, הרגשתי הקלה. לא כי ראיתי אותה.
כי ראיתי אותה ולא רציתי אותה כבר.
אני סוף סוף מצליח לראות אותה כידידה שלי.
גופי סוף סוף אדיש אליה. כבר לא נמשך, כבר לא נכאב. אדישות שאני לא יכול לתאר. וזה...מדהים.
אבל אני מנסה להשאיר את המחשבות האלה לאחר כך, כי אני רוצה לתת את מלוא תשומת הלב שלי לקרלין.
לא מגיע לה שאחשוב על טייט בזמן שאני איתה.
אנחנו בדריכנו אל נחל 'הצֿהר' לפרוייקט צילום לעיתון בית הספר.
לפני שבוע היא שיתפה אותי שהיא רוצה לעזור בעריכת העיתון, ואז סיפרתי לה שאני העורך הראשי שלו.
אז אנחנו עורכים עכשיו ביחד.
הכתבה שרציתי לעשות היתה על מקומות יפים ולא כל כך מוכרים בעיר.
היא אמרה שזה רעיון ממש טוב וככה גם היא תוכל להכיר את מקום מגוריה טוב יותר.
זה פעם ראשונה שאנחנו נפגשים מחוץ ללימודים וזה משמח אותי.
אני חונה בקצה שביל העפר שעליו נסענו.
היום נהגתי כי במזל אמא שלי נשארה בבית היום ויכולתי לקחת לה את המכונית.
"זה קרוב?" היא שואלת אותי כשאנחנו יוצאים.
"תגידי לי את" אני אומר בחיוך כשאני מסיט שיח גבוה ובכך חושף את האגם היפייפה.
"וואו" היא קוראת בהתפעלות כשאני זז כדי שתוכל להביט.
"זה כל כך יפה..." היא צוחקת כשהיא מתקדמת בצעדים איטיים לכיוון האגם. אני מצטרף אליה על השביל שהופך לח יותר ככל שאנחנו מתקרבים.
"אני יודע..."
היא מלטפת את המעקה ומתיישבת כשרגליה נוגעות במים הצלולים.
אני מתיישב לידה.
אנחנו מחייכים בעצבנות אחד לשני, ואני מעיף עליה מים.
"היי!" היא צוחקת ומשפריצה עלי בחזרה.
אנחנו רטובים לחלוטין אחרי חמש דקות תמימות של התזת מים וצחוק בלתי פוסק.
אני מוריד את החולצה שתתייבש.
"אוף! אני כולי רטובה!" היא מתלוננת ונעמדת לסחוט את שולי השמלה שלה.
"את מדברת??? תסתכלי עליי!" אני נעמד גם.
"אני צריכה להתייבש." היא קובעת.
"או..." אני אומר ובתנועה חלקה אחת דוחף אותה למים. "או, שאת צריכה להרטב!"
"אתה צוחק עליי?!" היא רוטנת בתוך המים.
"לא." אני משיב משועשע.
"טוב...אם אני נכנסתי, אתה צריך להכנס גם..." היא מציבה.
נחמד...
"fair enough"
אני אומר ולוקח כמה צעדים מהירים אחורה והיא מתחילה להגיד- "מה את-"
"ווואוווווו!"  אני צורח תוך כדי ריצה עם תנופה למים.
המים קרירים, ובהחלט עמוקים , אבל נקיים ממש. היא צווחת וצוחקת ואנחנו שוחים אחד לשני עד שאנחנו כבר ממש קרובים.
היא מקרבת את ראשה אליי קצת, והיא רוצה את מה שאני חושש ממנו.
"אני חושב שכדאי שנתייבש כדי שנוכל לצלם..." אני אומר בקלילות, מנסה להראות כאילו לא שמתי לב בכלל
שהיא ניסתה, כדי לא להשפיל אותה יותר מידי.
"כן. בטח" היא אומרת ומפנה את מבטה משלי.
שיט.
אנחנו מתיישבים על המגבת שפרשתי על החול ושותקים.
"תגיד, אני יכולה לשאול אותך משהו?"
"הכל." אני עונה לה.
"אתה וטייט... אתם לא ביחד, נכון...?" היא שואלת בהיסוס.
"אה, לא." אני צוחק במרירות.
"אבל רואים שיש בניכם איזושהי יריבות...מה קרה בינכם...? אתה לא חייב לענות אם אתה לא רוצה..."
אני נושם נשימה עמוקה.
"היינו יחד, והחלטנו שזה לא מתאים...וקצת קשה לנו בתור אקסים, לחזור להיות ידידים..." אני מושך בכתפי.
"אה"
"ואת..? היית במערכת יחסים?" אני שואל והיא מהנהנת.
"כן. אבל אנחנו בקשר. אנחנו בקשר ממש טוב למען האמת. גדלנו ביחד, אתה יודע חברים הכי טובים כזה, ניסינו להיות זוג...ואני אוהבת אותו, אבל פשוט הבנו שזאת לא אהבה רומנטית. זה אהבה כזאת בין חברים אם אתה מבין למה אני מתכוונת."
אני מהנהן. זה נשמע הגיוני.
"ואתה...רוצה אותה עדיין...?" אני אוהב אותה עדיין?
"כבר התגברתי עליה." אני עונה תשובה כנה למדי.

הוא התגבר. אני גאה בך קיילוש