מהי אהבה

ברנדון

אני לא מפחד מקולטון.
אני מבין שלא היינו אמורים לעשות את זה, אבל בחייאת, זה היה בצחוק, ואז גילנו שקרה שם משהו רציני.
אז בזמן שהם בוכים אין לי פאקינג מושג למה, הוא מתפרץ?
כאילו באנו בדיוק בזמן כדי לעזור להם במה שזה לא יהיה!  אז תסתום!
"תרגע אח-" עיניו של קולטון קופצות משלי לשל אייטי והוא קוטע אותי בגסות כשהוא פונה אליה.
"תכנסי אייטי. אני תיכף אבוא." הוא אומר לה פתאום בשלווה. איזה צבוע.
אבל היא רק מצייתת ונכנסת בשקט.
רק כשהיא סוגרת את הדלת הוא חוזר למצב רוחו הנוראי.
"מה לעזעזל אתם עושים פה?!"
"תשמע, חשבנו שאתם מתמזמזים לכם פה, אז קפצנו בצחוק ו-"
"מתמזמזים?! אתה צוחק עליי?!
"לי לא נראה שזה קורה, לי נראה שטעיתם, ובגדול! עכשיו תעופו מפה לפני שאני אתחרפן." הוא אומר בשיניים חשוקות.
אני לא אוהב לציית לאנשים כמו איזה כלב, אבל במקרה הזה, זה נראה שזה מה שהכי טוב לכולם.
אנחנו מחליפים מבטים ונכנסים בחזרה לאוטו, אבל פייפר לא זזה.
"יש לי זכות לדעת מה קורה עם חברה שלי לא פחות ממך. אתה לא יכול פשוט להגיד לי לעוף מכאן בזמן שהיא בוכה בחדר השני. אם היא תרצה שאלך, אני אלך. אבל אתה לא יכול להגיד לי את זה." היא מסננת.
קולטון עוצם את עיניו בייאוש, ובסוף מניד בראשו בכניעה ועונה. "בסדר"

אואה. קשוח.