מאחורי המסכה / behind the mask

44

לאק סנדאק -

בכל פעם שהוא עוצם את עיניו הוא מרגיש את הקור. הוא מסוגל לחוש בו.
את הקירות סוגרים עליו. חונקים אותו.

לאחרונה חלומות שהוא סגור במקום חשוך, בוכה ולגמרי לבדו, רודפים אותו בלילות כך שהוא מתעורר והוא מרגיש שלא ישן בכלל.

היו לו עוד חלומות מוזרים ויוצאי דופן.
על גינה פורחת, בה הוא רץ וצוחק, קורא בקול ל-

למי?

למי הוא יקרא אם אין לו אף אחד?

את ילדותו הוא לא זכר. לא היה לו שום שבריר של טעם נוסטלגי. כל מה שהוא יודע זה מה שנשאר.

כל מה שקרה לו לפני גיל 16 הוא שכח.
או הדחיק.

אבל מאז פגישתו הראשונה עם ג׳ולייט ולאחר השריפה בבניין טלובט, המוות של וונדה ופול, לאק החל לחלום שוב ושוב את אותם חלומות מוזרים שהעבירו בו הרגשה שחווה אותם קודם לכם.

החלומות האלה הפחידו אותו.
לאחרונה הם התחדדו והוא החל גם לשמוע ולהרגיש בגופו את אותם חלומות.

השמש על פניו, הדשא בין רגליו, צחוקה של ילדה.
הוא גם החל לטעום בתוך החלומות.
פרוסת שוקולד, עוגיות ממולאות בתותים, טעם מתכתי של דם,

הצרחות שהדהדו בשעה שהדם המשיך לנזול במורד פיו, טיפטף על הרצפה כששכב , ביטנו מטה על מיטת רופאים לבנה, יד קרה על עורפו, שלולית אדומה קטנה נוצרת מול עיניו.

לאק עצם את עיניו בחוזקה אך הצרחות המשיכו ללא מעצורים. גם לאחר שלחץ בחוזקה על אוזניו בשתי ידיו.

אבל הקול היה מוכר. מוכר מדי.

הקולות הצורמים הרגישו קרובים בכל שניה שעברה, חדרו את ידיו שניסו לחסום לשווא את הרעש הבלתי פוסק.

לאק החליט להעז ולפקוח את עיניו.
הדמעות שעמדו כטיפות על ריסיו הגיבו לעובדה הברורה מאליה, שלאק הבין רק עכשיו.

הצרחות הן שלו.

והזיכרונות מהעבר שהדחיק עד כה - חוזרים אליו.

#.-.#

יום הולדת שמח להלנה!! 💃🏽🥳
25 בנובמבר 😍