מאחורי המסכה / behind the mask

46

טרוי -

"ברוכים הבאים מאורה של סנדאק!"

"אני מקווה שאתם מרגישים בנוח.." סנדאק עמד במשקלו על רגל אחת והחזיק את המעיל השחור בקיפול בין שתי ידיו.
"לאק בבקשה-"
"רק רגעע ג'ולייט יקירתי! עוד לא הצגתי את עצמי לבחור המקסים פה!" לאק הסתובב אל טרוי וספק כפיו. "טרוי האמל נעים לפגוש אותך סוף סוף כשאתה כבר לא מאחורי הקלעים, לעקוב אחריך באמת היה מתיש."

טרוי רצה להסתלק מהמקום החנוק שהם נכחו בו. הוא העביר את עיניו אל הבחור בעל הכנפיים הלבנות הגדולות, ששכב רדום על המיטה המורמת,
והחזיר את עיניו אל הגבר המאיים בעל השיער הכהה שנפל פניו וחייך ללא שיניים עם צל אפרפר מתחת לעיניו.

האוזנייה נעלמה כבר מזמן מאזנו של טרוי והוא חשש לסאם ואליקס מהצד השני.
"אתה השתלטת על היצירה של הוריי." הוא דמיין את אליקס מהצד השני מנסה לאתחל את המכשיר. "איך הצלחת לעשות את זה?"
"אני שמח שאתה בריא ושלם אחרי כל כדורי ההלם שהמכונות שלי ירו קודם לכן." חיוכו גדל. "איך גדלת!"

"אתה רוצה להתחיל להסביר למה אנחנו פה?" אמרה ג'ולייט ופניה זעפו. "שחרר את אדם. מיד."
אדם? אחיה של הלנה? טרוי העיף מבט בחזרה אל הבחור המכונף, שלא נע ממקומו, כנפיו ריפרפו לרגע, וניסה להבין איך הצליח אדם רוסו להגיע למצב הזה. מוחו של טרוי נע במהירות אל המסקנה הגדולה יותר,

הוא נזכר בשינוי הצורה של סאם. גם הוא אוחז בקוואמי?

"אתה יודע שהייתי איתך ביום שנולדת? היית כל כך קטן, כל כך תמים." הוא ערסל את המעיל בזרועותיו כאילו הוא אוחז בתינוק ואז הוא החזיר את מבטו אל טרוי. "היום אתה כבר לא קטן .. אבל אתה בהחלט נשארת תמים."
"מה כוונתך?" שאל טרוי בסקרנות נבנית.
"14 בינואר, שנת 2021, חבילה הגיעה אל ביתו של טרוי האמל, חבילה גדולה יחסית למשלוחים רגילים.. "
"רגע, " טרוי חיפש בעיניו של סנדאק את האמת הכואבת שחשף מולו.
"על החבילה של המשלוח מוצמד פתקון, מזל טוב ליום הולדתך ה18! אוהבים אמא ואבא , האם אמרתי נכון?"

טרוי הביט בו בהלם.

"החבילה המסתורית והמגניבה שקיבלת באותו היום, טרוי, היתה ממני - דוד לאק סנדאק!"
"אין לך זכות לקרוא לעצמך דוד אחרי מה שעשית, לאק." אמרה ג'ולייט.
לאק הפנה אליה במהירות מאיימת את מבטו. "ובמה בדיוק חטאתי ג'ולייט יקירה?"
"מאיפה להתחיל?" היא לא נרתעה.
גם טרוי לא נרתע. אולי בגלל המרחק המוערך כשמונה מטרים מהם. כנראה בזכות זה. 

טרוי הרים את ראשו להביט בו. "אז אליקס היתה ה'מתנה' ממך? כל הזמן הזה שרדפנו אחריך אתה היית איתנו כל הזמן? אתה אומר שבעצם הסתובבנו סביב הזנב של עצמנו? בשביל מה?"
"אח..אתה בחור טוב טרוי. קיבלת את האופי הזה מאמא שלך. וונדה.." לאק עצם את עיניו בצער. "אחת החברות הטובות ביותר שהיו לי."
"אז למה??" צעק עכשיו טרוי, "למה הרגת אותה?? למה הרגת את שניהם?!"
לאק פקח את עיניו והן היו קרות. "כי לא יכלתי לעצור את עצמי."

טרוי נשען אחורה וזרק את ראשו לאחור.
מבטו נטף זעם. "בשביל מה אתה צריך אותי? באותה המידה יכולת לשלוח את אליקס למצוא את רדאר לבד.."
"אמת. אבל ידעתי שלא היא ולא אמא שלה" הוא חתך מבט אל ג'ולייט , "יסמכו על זר מהר כל כך. במיוחד שהזר הזה הוא בינה מלאכותית.

"אבל אז! כשגיליתי את אהבת הנעורים המקסימה בין רדאר החדשה אל הזאב 'לייקן' תפסתי את ההזדמנות היקרת ערך הזו וקישרתי אותה אליך."

טרוי הפך למופתע. "אתה יודע מי זה לייקן"
"גיליתי. כן. זה לא היה קשה כל כך לעקוב אחריו כשהוא משנה את צורתו בחזרה אל נער פשוט.. " גלגל את עיניו לאק.
"אבל זה לא הגיוני.." הרהר טרוי בבלבול. "אתה שלחת אליי את אליקס כמה חודשים לפני.. איך ידעת שרדאר תחזור לרחובות? "
 "יפה אמרת, חד כמו שהיה אביך פול, " הוא עצר לרגע, "הגורל של ברוקלין חתום עם של רדאר. היא נועדה להציל את העיר כמו שאדם כאן," הוא החווה בידו אל אדם, "נועד לשאת את אחד משלושת הקוואמים העתיקים." טרוי בלע את המילים והגלגלים במוחו עבדו כאחוזי טירוף. הוא יודע על הקוואמים. הוא יודע על לייקן. הוא שולט באליקס. סאם בסכנה.

לאק לא שם לב לפאניקה שהתחוללה בליבו של טרוי והמשיך לדבר, "אני חיכיתי ליום שבו רדאר תשוב והיא התחילה לצאת לפועל מתי שאליקס נתקלה בהם בבנק וראיתי את רדאר מופיעה במצלמות האבטחה. נתתי לה להוביל אותך אליי.
"אבל באמת, סמכתי על האינסטינקטים שלי, טרוי, ידעתי שאתה תעזור לי ביום מן הימים. ידעתי שתהיה שונה מההורים שלך למרות שיש ביניכם דמיון מדהים.

"והנה, אתה יושב פה היום כדי לצפות בי משנה את סדרי הטבע!"

"מה אתה מתכנן לעשות , לאק?" ג'ולייט נשענה קדימה, כאילו מנסה להגיע אל בנה כמה שיותר קרוב.

לאק חייך כשומר סוד. הוא צועד אל אדם ומסדר את שיערו של אדם מפניו השקטות, עם ידו המתכתית. אחכ מרים מעלה את אותה היד כשהיא נוצצת בתגובה למנורות המקום. "אני עומד לחזור לקדמותי. לשיא כוחי."

###

מגניב שהצלחתי להעלות עוד פרק
תהיו גאים בי😂