מאחורי המסכה / behind the mask

40

הגענו לפרק 40!!🥳

ניק (אבא של הלנה) -

דה ז׳ה וו.

הוא הרגיש שהסיטואציה קרתה לפני. אבל לא עם הנבל המטורף שישב מולו, אלא עם הגיבורה, שלא רק שהיתה האחת ששמרה על העיר, היא גם האחת שניק התחייב לשמור ולהגן עליה עד סוף חייו.

ועכשיו ההבטחה עומדת על הכף. בגלל אותו ממזר.

אחרי הסחת הדעת המפתיעה של קייסי ושיתוף הפעולה של הילדים שלו; אדם והלנה, נגד הרובוטית המטורפת,
ולייקן, הגיבור הזאבי שנראה לו כמו נער מאוד מבולבל,
ניק לקח את סנדאק מחוּסר הכרה ואזוק לתחנת המשטרה.

שני שוטרים נוספים שהגיעו עם הניידת אל המקום התלוו אליו לתחנה, החזיקו אותו משני הצדדים והובילו אותו לחדר החקירות, תחת שמירה כבדה.

עכשיו, כשעמד מולו, ניק הרגיש שהאיש המסוכן הזה מסוגל לברוח גם אם תחנת המשטרה היתה תופסת אותו עם שמונים ידיים.
אבל ניק היה בטוח שסנדאק נמצא כבר עם רגל אחת בתוך הקבר. תנועה אחת לא נכונה והוא נופל על הרצפה עם כדור בראש.

אם היה משהו אחד שניק היה בטוח בו, הם כישורי הצלפוּת המעולים שלו.

"תתחיל לדבר" ציווה עליו.

הפושע ישב עם הראש מורכן.
שיערו הפרוע והכהה לא הצליח להסתיר את הצלקות הישנות על עורפו. גם לא המעיל הארוך השחור שלבש.
פניו מלוכלכות ועיניו הירוקות כבו, כאילו כיבה אותן עוד לפני שנים.
ידיו (ובכן, ידו הרגילה וידו המכנית) היו אזוקות על השולחן ורפויות, כאילו היה מחוסר הכרה. או שהוא כבר ויתר.

אבל ניק לא נופל לפח הזה. "תרים את הראש ותסתכל לי בעיניים"

סנדאק לא זז. ניק המתין עוד כמה שניות לפני ששמע צחוק חלוש בוקע ממנו.

ניק עשה צעד גדול אליו, אחז בשיערו ומשך אותו אחורנית. סנדאק נענה לו ונתן לפּניו להיחשף מולו.

השוטר הביט באימה בעיניו של סנדאק.
לא הצלקת היתה זו שזעזעה אותו, אלא העובדה שהכיר את העיניים האלה. שהביט בהם עוד אז..

"מופתע, ניקולאס?" לחש לו בקול צרוד וחייך בערמומיות.

הוא שחרר אותו ולקח צעד אחורה, נזהר לא להיתקל בכלום. "לאק?? מה קרה לך?"

לאק הוריד את ראשו מעט והביט בניק דרך הגבות, כאילו הביט בטרף. "אתה זה מה שקרה לי."

"אתה סנדאק" ניק עיכל את המצב. "לאק סנדאק. עכשיו הכל הגיוני.. אני זוכר את התיק שלך אבל הוא נסגר כי הניחו שאתה מת."

לאק שתק.

"אבל רדאר נלחמה לפני שנים בסנדאק, חודשים אחרי שנעלמת."

"אתה מתכוון לג׳ולייט?" לאק הרים את קולו וניק דפק בחוזקה על שולחן המתכת.

השולחן זמזם מהמכה ולאק נרתע למאית השניה אך חזר לדמותו האדישה בין רגע. "אתה רגיש לשמוע את השם שלה כרגע? בסדר.. אני אזרום.." הוא נשם עמוק ופתח בהודאה,