מאחורי המסכה / behind the mask

19

סאם -

"תברחו מכאן"

"מה?"

סוף השבוע היה אפור אצל סאם.

"הפלתי את הקשת כשרצתי לתפוס אותך. אני לא אספיק להשיג אותה בזמן."

ימי אבל. צער. יגון.

"לא שמעת אותי? תגיד את מילת הקסם המזורגגת שלך, תיקח מכאן את אליקס ותברח!!"

הוא בכה, שר והסתגר בחדרו בלי להסביר להוריו למה.

"אם אברח, אז מה יהיה איתך?"

למרבה האירוניה, השמים בכו איתו.

סאם שכב על מיטתו והביט בתקרה. למרות האור בחוץ בשבילו היה חושך. הוא איבד חברה וזה כאב לו. מאוד.

"סאם.." הוא שמע את קולו הדקיק של סרצ׳, הקוואמי הזאבי.

"לא היום סרצ׳.. סליחה" הוא לא הקשיב לו. הוא לא רצה להקשיב לאף אחד.

הפלאפון רטט. שיחה נכנסת מהארי.

"הלו?" לחש סאם.

"סאם. אני בכניסה לבית שלך."

טוב, אולי לאדם אחד.

..

"מה קרה לך?" הארי התיישב על כיסא המחשב. "אתה לא מתקשר, לא מעדכן.." הוא הרהר בסאם. "אתה לובש בגדים שחורים? מישהו מת?"

סאם שתק. הוא ישב מול הארי בכניעה. נמאס לו לשמור על סודות. אם הוא לא הספיק לספר לחברתו מי הוא באמת, הוא יספר לחברו הטוב ביותר מי הוא היה בתקופה האחרונה.

הוא שפך את אשר על ליבו. סיפר על מה שקרה מאז אותו יום בו הוא קיבל את הקוואמי המיסתורי, שלאחר מכן פגש את רדאר, גיבורת העל המדהימה, את ההרפתקאות שחוו ביחד.

הוא סיפר לו על שאירע באותו הלילה. ועל ..

"אתה מתאבל על רדאר." הבין הארי ופיזר את שיערו המקורזל. "אני משתתף בצערך, סאמי.."

סאם נשם עמוק. "אילו הייתי מהיר יותר.." מלמל לעצמו.

"אחי.. כמו שזה נשמע, היא ידעה שלא תהיה מספיק מהיר." הארי התקרב כדי להניח ידו על כתפו של סאם. "היא הבינה וקיבלה את העובדה שהיא לא תשרוד, אתה לא חייב להרגיש אשם בשום צורה."

"זה לא החלק הגרוע." אמר סאם. "אני לא מכיר את המשפחה שלה כדי לספר להם מה איתה, או להשתתף בצערם." סאם קבר את פניו בידיו. "אני לא הכרתי אותה בכלל.. איך יכולתי.."

בלי שהוא הבחין בכך, עינו הזילה דמעה.

"סאם.." ידו עדיין היתה מונחת על כתפו. "אני מצטער."

היתה שתיקה וסאם לא הוציא הגה.

"אה נכון.." הארי נזכר לפתע. "אתה לא קראת את ההודעה ששלחתי לך." הוא הוציא את המכשיר שלו מכיסו ופתח אותו. הוא נכנס אל ההודעות והראה לסאם את האחרונה.