מאחורי המסכה / behind the mask

43

טרוי -

הראש שלו המהם ופעם בכוח שלחץ באוזניו.

הוא סירב לפקוח את עיניו כדי לא לקבל סחרחורת אפשרית, אבל מתי שהבין שהוא שומע נשימות שהן לא שלו, הוא הטה את ראשו לאחור ופקח לאט את עיניו.

החדר היה לו זר בהתחלה, הוא לא בבית הרגיל שלו, הוא לא בחדר שלו..

החדר הגדול והרחב ידיים האפיל עליו ובאוויר היה ריח מעופש של אבק.

איפה אני?

"אתה ער? יופי.." קול נשי דיבר מאחוריו.

טרוי התכוון להסתובב לראות את הפנים של אותה אישה ורק אז הבין שהוא קשור.

ידיו היו הדוקות אחת לשניה באזיקונים למאחורי גבו, קשירה חזקה מאחורי כיסא ממתכת שעליו ישב.

לא היה נוח לטרוי. בכלל.

"איך אתה מרגיש? אתה בסדר?" שאלה האישה שישבה בכיסא מאחוריו, כנראה לכודה יחד איתו, קשורה כמוהו.

טרוי הגיע לכאן כדי להציל אותה. את אימה של הלנה - ג׳ולייט. שהיא, מסתבר, נתפסה על ידי סנדאק.

"אני בסדר. כאבי ראש במצב קל."

האישה גיחחה מעט בעייפות. "מעולה."

טרוי הרגיש אויר נכנס לאוזניו והבין שלקחו ממנו את האוזניה שבה תיקשר עם לייקן ואליקס.

הוא איבד אותם כשהגיע לכאן.

אבל איפה זה כאן?

"אנחנו במרתף בניין 'טלובט' " נזכר טרוי וכחכח בגרונו, "סנדאק תפס את שנינו כבני ערובה"

ג׳ולייט הוציאה צחוק קטן וטרוי נרתע - איך היא יכולה לצחוק במצב כזה??

"אני חייב לך התנצלות" אמר טרוי אל ג׳ולייט.

"התנצלות? על מה?"

"הגעתי הנה כדי להציל אותך ונתפסתי למרות כל ההכנות שעשיתי לפני."

הוא יכל לשמוע אותה מחייכת כשאמרה, "הכנות כדי להציל אותי? אני נתפסתי רק לפני כמה שעות.."

"ההכנות נערכו עוד לפני," טרוי סרק בעיניו את המקום. "התוכנה שלי ערכה חיפוש על האיזור ואישרה שאין אנשים בסביבה, שהשטח פנוי."

"התוכנה שלך כנראה צריכה תכנות מחדש. יש בה תקלה כנראה."

טרוי נד בראשו למרות שידע שהיא איננה רואה אותו. "אני הרצתי בדיקות עליה אתמול. היא במצב מצויין. בנוסף על כך שידרגתי אותה ושיפרתי אותה יותר.."

"אז מה היתה הבעיה לדעתך?"

טרוי עצר לחשוב. "אולי פרצו אליה.. " הוא שקל רגע את המילים ואז ביטל את האפשרות. "לא יתכן. הרי הייתי מקבל התראה."

ג׳ולייט נעה מעט בכיסאה, "אולי יש עוד אדם שיש לו גישה אליה? מישהו קרוב?"

טרוי הרהר בקול. "גם זה לא יתכן. האנשים היחידים היכולים לפרוץ אליה הם רק אני ו - "

טרוי שתק לפתע והזדקף.

"מה?" ג׳ולייט שאלה במתח, "אתה ומי?"

קול דלת ברזל נשמעה.
אותו קול פתיחה שפתח לפני שנפל חסר הכרה.

דמות חשוכה נכנסה פנימה מכוסה במעיל שחור ארוך וסגרה את הדלת מאחוריה.
לדמות היתה גזרה גברית גבוהה והליכה מגושמת.
הגבר לקח את הזמן והתקדם בצעדים איטיים.
צעדי מגפיו הרוקעות בקרקע הדהד בקול בחדר הסגור.

טרוי חיכה שהאיש יעשה משהו בלב דופק בחוזקה.
הגבר הגיע לנקודה בה עצר מולם במרחק של חמישה צעדים צמוד לקיר הברזל.

הוא עמד בגב אליהם כך גם אם רצה, טרוי לא יכל לראות את פניו.

"הגיע הזמן" הגבר אמר בקול מוכר. הוא התכופף לקרקע והתעסק במה שנשמע כמנעול.
קליק נשמע.

הקיר מברזל פתאום החל לרעוד ולזמזם והאיש הזדקף.
לאט לאט הקיר התרומם מעלה בהילוך איטי, מגדיל את החדר בו ישבו למקום רחב יותר.

הקיר חשף את חדר המעבדה הפעיל.
על שולחנות ממתכת בפינות החדר ניצבו מחשבים ומכשירים מזמזמים נוספים.
לפניהם עמדו שולחנות נוספים עם בקבוקי זכוכית מחוברים בצינורות למשפחים ומזקקים, מבחנות מלאות בנוזלים מעלים עשן וריחות של מתכת.

אך המחזה העיקרי שמשך את צומת ליבם , באמצע המעבדה, דמות קשורה, שוכבת על הגב במיטה מאונכת.
זה היה נער.
מחוסר הכרה , פלג גופו העליון נטול חולצה, לבוש במכנסיים לבנות המסתיימות בעטיפת כפות רגליו, צמודות לגופו.
שיערו השחור סתור וסביב עיניו התלבשה מסיכה לבנה, כשל גיבור על.

אבל החלק שהכי עצר את נשימתו של טרוי היו הכנפיים הלבנות הפרושות לצדדים, נוצות לבנות צפופות אחת עם השניה, זהרו באור החדר.
לא מתאימות לאפלה של המקום.

טרוי חזר להתמקד בגבר שהתמתח במקומו.
הוא הוריד את מעילו וחשף את גופו המוצק.
גופיה שחורה צמודה לחזו ונתנה גישה ברורה אל ידיו - האחת שרירית והשניה עשויה ממתכת מבריקה, תפורה לגופו מעצם הבריח.

מכנסיו מקופלות בצד אחד מלמטה עם חבישה חלקה לבנה עם כתם דם ברור עליה אך הוא עמד ללא קושי.

טרוי העביר מבט כולל על הגבר ממגפיו ועד הצלקת שחתכה את פניו.

"ברוכה הבאה למערה של סנדאק!"
סנדאק פתח את דבריו בשיניים חשופות ופרס את ידיו לצדדים.

####

וולקם.