מאחורי המסכה / behind the mask

27ה

"אני אסיים מהר ואחזור אלייך, אמא" ג׳ולייט ניתקה.

היא הכניסה את הנייד לכיס ואחזה טוב יותר בזר הפרחים, שי שקנתה לוונדה ופול לכבוד הולדת הבן.

היא הלכה במסדרונות וכשהתקרבה לפנייה שמעה קול מוכר. "אני לא אוכל לעכב את החקירה לעוד הרבה זמן, זה שוטר שנפצע, זה לא מקרה פטיר כמו פגיעה ברכוש."

"תן לי עוד כמה שעות. אני צריך לוודא עוד כמה דברים.."

ג׳ולייט נשמה עמוק. הקול הזה..

היא הציצה מעבר לפינה וראתה שני בחורים מדברים - אחד במדי שוטר שעומד בגב אליה, והשני ..

הוא עמד גבוה, בג'קט חום כהה ומכנסי ג'ינס שכיסו את נעליו. שיערו נמשך אחורנית בצורה חמודה.

ג׳ולייט חייכה לעצמה ולא שמה לב שבהתה יותר מדי זמן, כך שהוא הרגיש את מבטה עליו.

הוא הסתובב לכיוונה ועיניו פגשו בעיניה.
היא נבהלה ונצמדה אל הקיר. אם הוא יגלה שהיא היתה בזירת הפשע..

אבל רגע.. היא בלי מסיכה. הוא לא יכול לזהות אותה.

היא נשמה שוב והרגישה את ליבה הולם במהירות. היא פנתה בסיבוב והתנגשה במשהו.

היא התייצבה והבינה שהתנגשה במישהו.

"אוי, סלחי לי.. זו אשמתי." עיני הדבש הופיעו מולה ובחנו את פניה. "את בסדר?" הוא חייך חיוך קטן ותמים.

ג׳ולייט הריצה כמה תשובות בראשה כדי לבדוק איזו תשובה היא הטובה ביותר.

'טוב' יבש מדי.

'מצויין!!!איך אתה??' נלהב מדי.

'כן!' הוא לא מציע לי להתחתן! מה הקשר??

היא עמדה שם בלי לנוע. לא מצליחה להוציא מילה.

בינתיים הבחור נשען על הקיר והמשיך לדבר. "חשבתי שראיתי מישהו חשוד.. אבל נראה שבסוף פגשתי בחורה יפיפיה."

הא?

נפלט לג׳ולייט צחוק והיא מהר סתמה את פיה עם שתי ידיה.

הבחור הזדקף ועמד נבוך. "לא הרשים אותך מה?" הוא הסתובב אל השוטר שכבר לא עמד שם, "ידעתי שזה לא יעבוד.." מלמל.

ג׳ולייט הבינה את הסיטואציה, עצרה והרגישה חרטה קטנה. "סליחה.. זה פשוט הפתיע אותי." חייכה אליו ולקחה שערה למאחורי אוזנה.

הוא לקח רגע של שקט וחזר לדבר. "אני לא מקצוען כשזה נוגע לדיבור עם נשים.."

היא הגיעה עם טי-שירט לבנה ומכנסיים כחולות ארוכות. שיערה אסוף בסרבול והיא לא התאפרה בכלל..

הוא קורא לי אישה.. ומה אני לובשת??

"אהמ.." ניסתה ג׳ולייט לשנות את נושא השיחה. "אתה מבקר חבר חולה?"