His Princess (1)

פרק 11

אורורה:

אני לא מפסיקה לשמוע את רפאל מדבר אליי אבל אני לא שומעת אותו ברור.
אני מרגישה את הלב שלי פועם מהר מידי כאילו הוא עוד שנייה יוצא מהמקום שלו.
״אורורה!״ רפאל צועק עליי ומוציא אותי מהשוק שנכנסתי אליו, הרמתי את מבטי אליו וראייתי נהייתה מטושטשת מרוב הדמעות שבעיניי.

״מה?״ שאלתי את רפאל בקול שקט והסתכלתי למטה, הכל דם.
יש לי חתיכת זכוכית תקועה בירך, אני לא מרגישה את הכאב זאת הבעיה. הדבר היחידי שאני חושבת עליו זה מרקו, הוא מת לי מול העיניים ולא יכולתי לעשות כלום.

״אורורה אני אקח אותך אליי הביתה בסדר? את תיהיי בטוחה שם ואני צריך לטפל לך בפצע.״ רפאל אמר ואני רק הנהנתי.
הוא הרים אותי והנחתי את ראשי על חזהו, הוא פתח את דלת הנוסע ליד הנהג והושיב אותי שם, הוא סגר את הדלת והלך לצד השני של האוטו ונכנס פנימה.

הנסיעה הייתה שקטה אפילו לא הסתכלתי לאן הוא לוקח אותי ״הוא מת נכון?״ שאלתי את רפאל בקול שקט ואין לי מושג אם הוא שמע אותי בכלל.

״נדבר על זה אחר כך אורורה אני צריך להוציא לך את הזכוכית ואת צריכה לישון.״ הוא אמר ואני רק הנהנתי, רפאל החנה את האוטו ואין לי מושג איפה אנחנו, הוא יצא ואז הרים אותי אל עבר אחוזה ענקית.
החתונה התקיימה באיטליה בגלל שלשם מרקו רצה לקחת אותי לירח דבש שלנו, מה שלא יקרה.

נכנסו לאחוזה הענקית ואלוהים וואו היא יותר גדולה מהבית שלי, פי שלוש או ארבע בערך. רפאל נשא אותי למדרגות למעלה ונכנסו לחדר כלשהו, אני מניחה שזה חדר האמבטיה שלו או סתם חדר אמבטיה כלשהו.

״אורורה...״ רפאל אמר והקול שלו היה עדין יותר מאי פעם.
״מממ?״ שאלתי אותו והסתכלתי לו בעיניים.
״אני צריך שתורידי את השמלה כדי שנוכל להוציא את הזכוכית מהרגל שלך."

הנהנתי ואז רפאל פתח את הרוכסן ויצאתי מהשמלה, נשארתי עומדת מולו עם תחתונים וחזייה אבל שום דבר לא עניין אותי, כל מה שאני יכולה לחשוב עליו זה על מרקו, הוא פאקינג הציל אותי ואז מת.
הוצאתי את עצמי מהמחשבות והסתכלתי על רפאל, אלוהים הוא הוריד את החולצה שלו שהייתה מלאה גם כן היא בדם.

בהינו אחד בשני במשך דקה שהרגישה כמו נצח, העיניים שלו כל כך יפות אני יכולה להסתכל לתוכם שעות ולא להפסיק.

רפאל כחכח בגרונו ואז התקדם לעברי, המותניים שלי היו שעונות על הכיור כי לא יכולתי להחזיק את עצמי.

הוא לקח מגבת והרטיב אותה במים חמים, זזתי הצידה והחזקתי בשיש של הכיור כדי לא ליפול.
״שבי על האסלה.״ הוא אמר בקול קצת קר אבל מצד שני קולו היה עדין.

עשיתי כמו שהוא ביקש והתיישבתי על מכסה האסלה, הוא התכופף אליי ופניו היו בגובה של פניי, אני נשבעת שאם לא הייתה דפיקה על הדלת הייתי מנשקת אותו בחוזקה.
״כן...״ אמר רפאל תוך כדי שהוא מנקה בזהירות את הירך שלי, נכנס מישהו לפי דעתי זה אח של רפאל, אני חושבת שקוראים לו לוקאס.
הם דיברו אחד עם השני באיטלקית אבל אני ידעתי בדיוק מה הוא אומר.

״come si sente" (איך היא מרגישה) אחיו שאל ולפני שרפאל הספיק לענות אני כבר עניתי ״lei, si sente benissimo" (היא, מרגישה מצויין).
רפאל ואחיו הסתכלו עליי כאילו נפלתי מהירח.
״מה?״ שאלתי בחוסר סבלנות.
״כלום.״ אחיו אמר ויצא החוצה.
״את יודעת איטלקית?״ רפאל שאל אותי והמשיך לנגב את הדם מהירך שלי.

״כן תתפלא.״ אמרתי וגלגלתי את עיניי, ״אל תעשי את זה.״ רפאל אמר או אפילו פקד עליי.
״אני לא שואלת אותך מה לעשות רפאל.״ אמרתי וכל הזמן המשכתי לדבר אליו בזלזול, לא רציתי להיות פה.

״אני הולך להתחיל להוציא את הזכוכית, זה יכאב הרבה אורורה.״ הוא הזהיר ואני הנהנתי. הוא משך חלק מהזכוכית בזהירות החוצה ואני נתתי לו מכה ביד מרפלקס, שמתי לב מה עשיתי ומהר שמתי יד על הפה כדי לא לצחוק.
״סליחה.״ אמרתי וגיחכתי, רפאל גיחך גם ואלוהים החיוך שלו יכול להמיס אותי.
״תנסי לא להרביץ לי תוך כדי בסדר?״
״לא מבטיחה שום דבר.״ אמרתי לו ואז הוא נתן לי את היד שלו להחזיק בה.

״אם כואב פשוט תלחצי לי על היד, אל תרביצי לי...״ אני הנהנתי והוא המשיך להוציא את הזכוכית.
זה כאב ברמות שאי אפשר לתאר אבל לא הוצאתי ציוץ, נשכתי את הבפנים של הלחיים שלי כדי להתרכז בכאב הזה ולא בכאב ברגל.
אחרי שהוא הוציא הוא הושיט יד אל הפנים שלי ונרתעתי ממנו.
״את יודעת שאני לא ארביץ לך נכון?״ הוא אמר וראיתי שהוא גם מבולבל, ״כן סליחה.״ הוא ניגב את הדמעות שזלגו על הלחיים שלי ואפילו לא שמתי לב שירדו לי דמעות.

״אמממ את יכולה להיכנס להתקלח ואני אביא לך בגדים.״ רפאל אמר ושפשף את עורפו. ״אוקיי.״ אמרתי בקול חלש, לא היה לי כוח לעשות כלום.

רפאל הוציא מגבת ושם אותה בצד, הוא יצא ואני נכנסתי למקלחת, המים היו קרים, אלוהים הוא תמיד מתקלח עם מים כאלה?