His Princess (1)

פרק 39

אורורה:

קמתי מתחושת שפתיים על צווארי וראיתי שרפאל מחזיק את התינוקות. הם עדיין ישנו אך הם מכוסים בבגדים חמים.
״בוקר טוב נסיכה שלי.״
״בוקר טוב רפאל.״

דייגו התפרץ לחדר וחיבק אותי, ״סוף סוף את תהיי פחות קרצייה!״ נתתי לו סטירה בעורף והוא צחק.
לוקאס נכנס וכרגיל, פניו לא שידרו שום דבר, ״מזל טוב.״ הוא אמר ולאחר מכן יצא החוצה בגלל שיחת טלפון.

״אז... איך תקראו למפלצות?״
״לא החלטנו עדיין,״ אמרתי ודייגו הנהן ויצא החוצה.
רפאל הביא לי להחזיק את הילדה שלנו ואני בהיתי בה. ״היא נראית כמו מלאך רפאל,״
״אני יודע. בדיוק כמו אמא שלה...״

״אורורה, חשבתי על שם לבת אבל יכול להיות שהפירוש שלה יעציב אותך אז לא.״
״מה השם ומה הפירוש?״
״אנג׳לינה והפירוש הוא מלאך...״
״אני אוהבת את זה,״ אמרתי עם חיוך והוא רק הביט בי, ״באמת? אבא שלך נהג לקרוא לך ככה,״
״אני יודע וזה לא משנה, אני אוהבת את השם הזה רפאל...״
״אז אנג׳לינה?״ הוא שאל ואני חייכתי והנהנתי אליו, הוא חייך ונשק לראשי.

״יש לך שם לבן?״
״חשבתי על מייקל.״
״זה מושלם נסיכה.״
ישבנו עם התינוקות עלינו ודיברנו במשך שעות, בזמן הזה האחות בדקה אותם שוה ושוה ואני ורפאל המשכנו לדבר עם דייגו.
״את רעבה נסיכה?״ הוא שאל ולפני שהספקתי לענות דייגו ענה לפניי,
״אני רעב,״
״לא שאלתי אותך אידיוט אחד.״
״כן אני רעבה רפאל,״ אמרתי וצחקתי בגלל שרפאל ודייגו התווכחו.
״מה את רוצה לאכול?״

״תגידי פיצה.״ דייגו לחש ואני צחקתי, ״אני רוצה סושי.״
״לאאא! למה?״
״כי ככה בא לי.״
״אני אזמין לך סושי נסיכה.״ הוא אמר ויצא מהחדר אחרי שהוא נישק את שפתיי בעדינות רבה.

דייגו הרים את התינוקות והביא אותם אליי, מייקל היה דומה לראפל בתווי פנים. אומנם אי אפשר לדעת בוודאות את צבע עיניו אבל הוא היה נראה כמוהו.

רפאל חזר אחרי עשר דקות עם שקית מלאה באוכל סיני, אנג׳לינה התחילה לבכות ולדייגו ירד החיוך.

״אני הולך מפה, תהנו לכם זוג אוהבים... רק על תעשו עוד ילדים בזמן שאני לא פה כן?״ זרקתי על דייגו כרית והוא צחק.
רפאל הלך אל עבר אנג׳לינה והרים אותה, הבכי שלה פסק וידיה הקטנות תפסו בחולצה של רפאל. הוא חייך והסתכל עליה במבט מושלם.

״היא כל כל יפה אורורה, היא דומה לך.״
״אתה יודע שהם גם דומים לך, כן?״
הוא חייך ונישק את ראשה של אנג׳לינה, היא שפשפה את עיניה ולאחר מכן תפסה בחולצתו שוב.

לאונרדו נכנס לבפנים.
״מזל טוב חבר יקר.״
רפאל הניח את אנג׳לינה בחזרה בעגלה והם דיברנו ביניהם, בזמן הזה אני הייתי בטלפון. הדלת נפתחה ותיאו נכנס ביחד עם אליסיו ואדריאן.
רפאל הסתכל עליה במבט מסוכן, צעד אחד. תנועה אחת לא במקום והם מתים.
תיאו התקדם לעברי וחיבק אותי.

״מזל טוב ילדה קטנה.״ אליסיו עשה אותו דבר ואדראין רק ישב לידי
״מזל טוב קטנה,״ הוא אמר ומשהו ביב לא בסדר.
״הכל בסדר?״
״אני צריך לספר לך משהו.״
״אוקיי... מה זה?״
״אני ונטשה לא ביחד יותר.״ הוא אמר והלם הכה בי. ידעתי שהם נשואים עם ילד, אז מה קרה פתאום?
״מה קרה?״
״היא לא הפסיקה לדבר עלייך במובן לא טוב וזה עלה לי על העצבים, עם כמה שאני לא מחבב או אוהב את הבחירות שלך את עדיין אחותי הקטנה.״ חיבקתי אותו ורפאל לא הזיז את עיניו ממני לרגע אחד.

כולם הלכו ואני ורפאל נשארנו לדבר על האחיות.
היא בדקה אותם שוב ואז היא בדקה שהכל בסדר איתי ושאין בעיות.
היא נתנה לנו מכתב שחרור ויצאנו מהבית חולים, רפאל נהג והתינוקות היו שקטים מתמיד.
כשהגענו הביתה נכנסו לחדר שלנו ושמנו את מייקל במיטה שלו ואת אנג׳לינה לידו. הם ישנו ביחד לזמן מסוים ורק אז אני ורפאל נשים אותם במיטות נפרדות.
חשוב לי ולרפאל שיהיה להם קשר מוצלח ולא קשר קשה.
אנג׳לינה נצמדה למייקל והוא רק המשיך לישון, הם היו כל כך קטנים שפחדתי שיקרה להם משהו.

רפאל הציב שני שומרים על החדר שלהם ובסביבה שלהם, שמנו מצלמות אבטחה בחדר שלהם ושמרנו עליהם כמו ששומרים על יהלום.
״אני אוהבת אותך רפאל.״ אמרתי והוא חיבק אותי.
חזרנו לחדר שלנן ואני התקלחתי ושמתי פיג׳מה, רפאל עשה אותו דבר ונשכב לצידי.
שכבתי בזרועותיו מוגנת ביותר.
הכל הסתדר בסוף.
״אני אוהב אותך גם נסיכה שלי.״
חייכתי ונישקתי את שפתיו, חיבקתי אותו ונהניתי מחום גופו.
נהניתי ממנו.