His Princess (1)

פרק 17

אורורה:

אחרי שרפאל נרדם עליי שוב השעה הייתה כבר שמונה בערב, ישנתי כל כך הרבה שאם רפאל לא היה מנשק אותי ומעיר אותי כנראה הייתי ממשיכה לישון.
הוא נישק לי את החזה ואז עלה לצווארי עד שהגיע לשפתיי, אני גיחכתי בגלל זה כי הוא דיגדג אותי קצת.
״בואי, קומי ותתארגני.״
״לאן הולכים?״
״את תראי.״ רפאל קם ונכנס למקלחת, הלכתי אחריו כי רציתי גם להתקלח, כשיצאנו מהמקלחת רפאל אמר לי ללבוש את אחת מהשמלות שלי.

לקחתי שמלה אדומה יחסית ארוכה עם שסע בצד, לבשתי נעלי עקב שחורות ושמתי עגילים.
ירדתי למטה ורפאל חיכה לי בסוף המדרגות, הוא לבש חולצה מכופתרת לבנה ומכנס שחור שישב עליו מושלם, אלוהים הוא נראה כמו אל.
ירדתי למטה והוא נישק אותי, ״בואי...״ הוא אמר ולקח את ידי, ״לאן הולכים?״ שאלתי שוב פעם בסקרנות כי אני מודעת שרפאל הוא לא הבן אדם שמפגין אהבה.

״הולכים למסעדה, תיכנסי לאוטו.״ נכנסתי למושב לידו והוא התחיל לנסוע, נהניתי מהנסיעה לשם כי רפאל ואני דיברנו על דייגו ועל כמה חמוד ומפגר הוא.
כשהגענו רפאל מיהר לצאת ופתח לי את הדלת, הוא הושיט לי את ידו ואני נאחזתי בה כדי לצאת, היו כל כך הרבה צלמים בחוץ ואני מבינה למה, רפאל היה מפורסם, בתיכון שלי כל ילדה פינטזה עליו.
״בואי ניכנס בסדר?״ הוא שאל ואני הנהתי, תפסתי לרפאל ביד וחיברתי את האצבעות שלנו ביחד.

הלכנו לכיוון המסעדה וכל הצלמים התקרבו אלינו, היו שומרים שהרחיקו את הצלמים ואני מניחה שזה בגללי כי בכל העיתונים והתמונות לא היו שומרים ליד רפאל, שומר אחד נכנס ושמעתי שרפאל אמר לו לעשות סיבוב במקום לפני זה.
״שם?״ האישה בכניסה אמרה ואז כשהיא הרימה את מבטה היא מהר מיהרה למחשב.
״סליחה על העיכוב אדון מנצ׳יני, השולחן מוכן.״ רפאל ואני נכנסו וכולם בהו בנו, שוב.
לאן שאני הולכת עם רפאל כולם בוהים בי, בוחנים אותי כאילו אני לא יודעת את זה שאני לא מספיק טובה בשבילו ובשביל הכבוד שלו.
ישבנו בשולחן ענק בחדר גדול ולבד, מעניין אם רפאל אחראי על המקום הזה גם.

״אני יכולה לשאול אותך שאלה?״ רפאל הנהן והסתכל עליי.
״למה באנו לפה?״ הוא לא ענה אלה רק הסתכל עליי מעלה ומטה.
״באנו לכאן כי את צריכה לצאת וגם אני.״ חייכתי אליו והוא חייך גם, נכנסה בחורה רזה וגבוהה עם שיער שחור ופסים ורודים בשיער, היא חייכה אל רפאל אבל החיוך שלו ירד ברגע שהוא ראה אותה.
״היי אני אשרת אותך היום, רפאל אתה רוצה משהו להזמין?״ היא שאלה והתעלמה ממני כאילו אני לא קיימת.

״כן תביאי לנו יין לבן ואדום.״ רפאל אמר בקול קר ונוקשה, הבחורה יצאה מהדלת ורפאל הסתכל עליי, היה לו מבט חייתי בעיניים ואהבתי את זה, ״מה קרה?״ שאלתי אותו והוא לא הבין מה אני רוצה.
״למה אתה מסתכל עליי ככה?״ שאלתי אותו ואז הוא גיחך לעצמו, בדיוק אותה בחורה חזרה אבל הוא לא ייחס אליה חשיבות רבה.