His Princess (1)

פרק 29

אורורה:
דיברתי עם דייגו והוא הגיע לדירה, מוזר לי להיות רחוקה מרפאל.
אומנם הוא גר בצד השני של הקיר אבל מוזר לי לא להיות קרובה אליו.
רציתי להתגרש אבל ידעתי שהסיכוי שזה יקרה הוא אפסי אז לפחות אני גרה לבד עכשיו.
״לאן את צריכה ללכת?״
״לבית מרקחת... שתי דקות ואני חוזרת אוקיי?״ אמרתי לדייגו ואז הוא הוריד אותי שם.
נכנסתי לבפנים וראיתי את סול.

״היי מה את עושה פה?״ היא שאלה.
״אני יכולה לשאול אותך את אותו דבר. הם מחפשים אותך...״
״אני יודעת...״
״אז מה את עושה פה?״
״מבזבזת זמן עד הטיסה שלי.״
״אה את הולכת?״
״כן. רציתי להגיד לך תודה אורורה. לא יודעת מה הייתי עושה בלעדייך.״
״בכיף.״
המשכתי להסתובב בבית מרקחת ואז לקחתי שתי חבילות של בדיקת הריון, המחזור שלי מאחר ואני לא זוכרת מתי לקחתי גלולות.
מאז כל הבלאגן עם נואה לא ממש עקבתי בגלל זה.

״את באה?״ דייגו צעק לי ואני רצתי אליו.
כשהגענו דייגו לקח את השקית ממני כי הוא חשב שקניתי לו משהו.
״את לא באמת חושבת ש...״
״אני לא יודעת אבל אני מעדיפה לבדוק את זה...״
״הו פאק.״ הוא אמר והוא היה בשוק.
נכנסתי לשירותים וביצעתי את הבדיקה במהרה.
דייגו נכנס גם ואז חיכינו לתוצאות.
״אתה יכול לראות קודם?״
״כן בטח כי מי לא רוצה לדעת עם אח שלי הפסיכופט הכניס אותך להריון, אז כן ברור שאני אבדוק קודם.״
צחקתי מהתגובה שלו ואז הוא לקח את הבדיקה.

הפנים שלו בישרו רעות, הוא העביר לי את הבדיקה והיה עליה שני פסים, פאק.
״את צריכה להגיד לו.״
״לא!״
״אורורה...״
״לא בבקשה דייגו אני אספר לו כשאני אהיה מוכנה אוקיי? תבטיח לי שלא תספר לאף אחד.״
״אוקיי אוקיי אני לא אספר הסוד שלך שמור איתי, אבל הוא ירצה לדעת שיש לו ילד או ילדה תהיי בעניין.״

פאק מה אני הולכת לעשות, אני לא במצב של לדבר איתו עכשיו.
אני לא יכולה לשאת את מגעו אז לגדל איתו ילד?
דייגו הלך ואני נשארתי לבד בבית עם הבדיקה בידי.
הלכתי לישון אבל הרגשתי עוד פעם בחילה אז רצתי מהר לשירותים.
לקחתי כוס מים ושתיתי כדי לנקות את גרוני.
חזרתי למיטה ונרדמתי בשקט כשידי מכסה את ביטני.

רפאל:

לא ישנתי בכלל, כל הלילה עבדתי על לנסות לגלות מי זאת סול ולמה היא הופיעה דווקא עכשיו.
באתי ללכת לישון אבל אז שמעתי רעש חזק מהדירה של אורורה, רצתי החוצה מהמיטה לשם, הדלת הייתה נעולה אבל היה לי את המפתח.
פתחתי את הדלת וראיתי שאורורה התכופפה לנקות זכוכית שנשברה במטבח.
״פאק,״ היא מלמלה לעצמה בשקט תוך כדי שהיא מטאטא את הזכוכית. הלכתי אליה והזזתי אותה מהזכוכיות שלא תיפצע.
״נפצעת?״ שאלתי והיא לא הסתכלה אליי.
״אממ לא, לא נפצעתי תודה...״ היא אמרה תוך כדי שהיא מתכופפת שוב לעזור לי.
״הכל בסדר רפאל, אני לא צריכה עזרה...״
״לא מעניין אותי.״