His Princess (1)

פרק 13

אורורה:

קמתי בבוקר השעה הייתה בערך שש וחצי בבוקר והרגשתי משהו חם עוטף אותי, הרגשתי לכמה רגעים בטוחה.
סובבתי את ראשי וראיתי שרפאל שוכב צמוד אליי, ידיו כרוכות סביב מותניי.

הנחתי את ראשי בחזרה על הכרית ונהניתי מחום גופו שמחמם את גופי, החורף היה כבר בפתח לכן היה ממש קר בחוץ.
התחיל גשם ושמתי לב שרפאל זז מתוך שינה אבל זה היה נראה כאילו הוא לכוד בתוך סיוט. הוא נענע את ראשו וידיו התנתקו ממותניי. הוא התחיל לזוז ולמלמל מילים שלא כל כך הבנתי, אחר כך המילים נעשו קצת יותר ברורות.

״דייגו!״ הוא צעק בלחישה בזמן שינה וראיתי שהוא מנסה לצאת ממשהו, כאילו הוא כבול?
ניערתי אותו אבל זה לא בהכרח עזר, ניסיתי שוב ושוב, קראתי בשם שלו אבל הוא לא שמע. הוא המשיך לצעוק את השם של דייגו והפעם גם את השם של לוקאס.

״רפאל!״ צעקתי והוא לא הגיב הוא רק המשיך לזוז, הוא הזיז את הידיים כאילו הוא היה קשור.
אלוהים מה קרה לו.
דמעות עלו בעיניי, בחיים לא ראיתי את רפאל במצב כזה תמיד שמעתי עד כמה חזק הוא אבל עכשיו זה נראה שהוא חלש יותר מתמיד.
אחזתי ביד שלו והתחלתי לנער אותה, ״רפאל.״ אמרתי בקול שקט.
המשכתי ככה וכל פעם הגברתי את קולי, ״רפאל! קום!״ צעקתי עליו והוא קם בבהלה.

הוא הזיע כולו והתנשף כאילו רץ מרתון.
התרחקתי ממנו בגלל שהוא הבהיל אותי גם, שמתי יד על החזה שלי ונשפתי בהקלה.
״אלוהים הבהלת אותי.״ אמרתי והסתכלתי עליו.
רפאל הסיט את מבטו כאילו לא רצה שאני אראה אותו ככה.
״אתה בסדר?״ שאלתי והוא לא ענה רק ישב על המיטה והסדיר נשימה.
״היי, אתה יודע שהכל בסדר וזה רק חלום...״ אמרתי והוא סוף סוף היישר מבט אליי.

״אני בסדר, תודה.״ הוא אמר וקם מהמיטה. רפאל נכנס למקלחת והשאיר אותי יושבת על המיטה, לבד.
החלטתי לרדת למטה ולהכין אוכל, הכנתי פנקייקים ואז דייגו נכנס למטבח.
״או פאק יש פה ריח מדהים אורורה.״ הוא אמר וחייך אליי, דייגו ניגש ולקח אחד.
הרבצתי לו ביד עם המרית.
״עדיין לא.״
״אוקיי אוקיי, איזה אישה אלימה אני פשוט לא מאמין.״ הוא אמר וצחקתי מהתגובה שלו, דייגו השעין את המותניים שלו על השיש קרוב אליי.

״כן?״ שאלתי אותו והוא רק הסתכל עליי.
דייגו היה חתיך, יש לו שיער חום בהיר ועיניים ירוקות בהירות.
ההפך מרפאל.
רפאל נכנס אבל לא שמתי לב אליו כל כך ואני ודייגו לא הפסקנו לצחוק תוך כדי שאני הכנתי אוכל והוא אכל.
״אתה אי פעם מפסיק לאכול?״ שאלתי כי הוא כמעט סיים את כל האוכל.

״לא. הוא אף פעם לא מפסיק לאכול.״ רפאל אמר ואני נבהלתי כי חשבתי שהוא הלך, הסתובבתי אליו והוא עמד מאחוריי, לא קרוב מדי ולא רחוק מדי.
״היי אני עדיין פה אתם יודעים, זה מעליב מה שאתם אומרים...״
״טוב ילדה בת שלוש.״ החזרתי לו ורפאל חייך חיוך קטן אבל שימיס אותך אם אתה מסתכל עליו הרבה.