His Princess (1)

פרק 37

רפאל:

אורורה נרדמה בידיי ואני שיחקתי בשיערה הנעים, ידיי גלשו וליטפו את בטנה, הבטן שלה התחילה לגדול כמו התינוקות והיא הייתה כל כך יפה.

אם הבת שלנו תראה כמוה זה יהיה הדבר הכי יפה בעולם, עוד אחת כמוה זה הדבר הכי טוב שהעולם הזה יכול לעשות.
השעה הייתה עכשיו שתיים וחצי בבוקר וקיבלתי שיחה מלוקאס.
״רפאל.״ הוא אמר בקול קר כמו תמיד.
״כן?״ שאלתי בשקט כי לא רציתי להעיר את אורורה.
״אתה יודע איפה אייתן?״
״לא למה?״
״לא משנה. יש מישהו שצריך לנו כסף והוא עדיין לא הביא אותו, אני לא יכול ללכת אליו עכשיו, יש מצב אתה קופץ אליו ואני אשלח לך את המיקום?״
״אוקיי, אני אלך אליו עכשיו.״

הזזתי את גופה של אורורה בעדינות והנחתי אותה בזהירות בצד שלה במיטה, כיסיתי אותה עם שמיכה עוד יותר כדי שלא יהיה לה קר ואז החלפתי בגדים ויצאתי החוצה לכיוון האוטו.
אחרי עשר דקות הגעתי לבית של המזדיין שחייב לי כסף ופתח את הדלת לא אחר מאשר.
נואה.

״אני, היי רפאל...״ הוא אמר והיה ניצוץ של פחד בעיניו, מושלם.
״נואה, נחמד לראות אותך שוב.״ אמרתי עם חיוך פרוס על פניי.
״כן זה נחמד.״
״הכסף. עכשיו.״
״אני, רפאל, אין לי אותו עכשיו...״ הוא התחיל לגמגם ולהילחץ מהמצב כי הוא יודע בדיוק מה יקרה לו.
״הבנתי.״ אמרתי ואז הסתכלתי לתוך הבית שלו.

״ר- רפאל?״
״כן נואה?״
״מה, מה עם אורורה?״
״מצויין, היא מרגישה מעולה, אני מזיין אותה מושלם, לא אונס אותה. היא בהריון ממני, היא סוחבת את הילדים שלי אצלה בבטן... אתה יודע משהו נואה?״
״ל-לא״ הוא אמר ואז בלע רוק בקול מלחץ.
״הכסף שלי נמצא מתחת לשולחן מטבח שלך. יש לך שלוש שניות להביא לי אותו אחרת יהיה חבל.״
״פאק רפאל, אין סיכוי שאתה תהרוג אותי, אורורה תשנא אותך.״
״כן, לא מעניין. הכסף.״

״הקונסיליירי לא אמור לקחת את הכסף עכשיו?״ הוא אמר בפחד ואני חייכתי אליו.
״לוקאס עסוק לכן אני פה. קדימה. הכסף.״
הוא רץ פנימה ואני רצתי אחריו, נואה הרים אקדח וכיוון אותו אליי אבל אני העפתי לו אותו מהיד.

״נואה אם אתה לא רוצה שאני אקנה את אחותך הקטנה תביא לי את הכסף שלי עכשיו!״
״א- איך אתה יודע עליה?״
״אני יודע הכל.״
״בסדר בסדר! קח!״ הוא אמר והושיט לי תיק מלא בכסף.
״שמח שסגרנו עניין.״ אמרתי ויצאתי החוצה.

חזרתי הביתה והשעה הייתה כבר שלוש בבוקר, עליתי ישר לחדר עבודה ופתחתי את הלפטופ שלי, ניסיתי למצוא איפה אייתן יכול להיות לעזאזל, לא הגיוני שהוא נעלם בבום.
אחרי שעתיים וחצי של חיפושים וכישלון כי לא מצאתי משהו חדש, או ליתר דיוק לא מצאתי משהו.