His Princess (1)

פרק 28

אורורה:

״על כל שאלה שאת לא תעני או שאת תשקרי את תקבלי הצלפה אני ברור?!״ הוא נהם עליי ואני הנהנתי.
איזה כיף זה להיות קשורה וחסרת אונים שוב.
״למה רצית לשחרר אותה?״
'אני לא אגיד לו כי אז הוא יהרוג אותה, אל תגידי כלום אורורה לא משנה מה' אמרתי לעצמי.
״לא יודעת.״ אמרתי בקול שקט ורפאל התקרב אליי וקרע ממני את החולצה, הייתי מולם עם חזייה ומכנס.
״אני אשאל שוב, למה רצית לשחרר אותה?״
״לא יודעת.״
אייתן...״ רפאל אמר והבחור התקרב אליי עם חגורה.

היה רעש של חיכוך באוויר ואז זה הגיע, הרגשתי צריבה בגב.
נשכתי את פנים לחיי כדי לא להשמיע קול, אל תתני להם את הסיפוק הזה אורורה לא שוב.
״אז את לא יודעת למה את רצית לשחרר אותה?״
״בדיוק. אני לא יודעת למה שחררתי אותה.״
שוב, זה כאב יותר בפעם השנייה, פאק.
״אוקיי. שאלה הבאה. הכרת אותה לפני זה?״
״לא.״ שוב שקר.

״מעניין... את יודעת שיש תמונות שלכן ביחד.״ קולו של רפאל רעד והיה ברור שקשה לו להמשיך עם זה אבל אני יודעת שהוא ימשיך, אסור לו להראות חולשה בעיקר לא אחרי שהוא הראה חולשה בנשף.
פאק.
שוב פעם ההצלפה הגיע, זה כאב יותר.

״דייי בבקשה די.״ הדמעות ששמרתי התחילו לצאת, לא. עכשיו.
״רק תעני בכנות על השאלות.״
״לא רוצה לענות לך על השאלות המזויינות האלה! רפאל די!״
״הבנתי...״ הוא אמר ועוד פעם ההצלפות המזויינות האלה.
״בבקשה דיייי זה כואב!״ צרחתי מכאב אבל לא הקשיבו לי, הגיע עוד אחת ואחריה עוד אחת ואחריה עוד אחת.
הרגשתי שאני נחנקת, לא שמעתי כלום לא ראיתי כלום, זה הפסיק.

הרגשתי מים קפואים נשפכים עליי וקמתי במהירות, מתי לעזאזל אני נרדמתי?
ראיתי בחור גבוה עם שיער בהיר עומד מעליי עם דלי של מים, פאק.
״קומי ושבי.״
הגוף שלי כאב כל כך, ככל שזזתי יותר זה כאב יותר.
״תקרא לרפאל.״ הוא אמר לשון שעמד שם והסתכל עליי עם רחמים בעיניו, כן רק זה חסר לי.
רפאל נכנס ודייגו ולוקאס הולכים מאחוריו.

הם ישבו על כסאות מולי ואני הייתי קשורה לקיר, הייתי קפואה מקור.
אף אחד לא הוציא ציוץ, כאילו השקט שלפני המוות.
״אני יכולה חולצה?״ שאלתי בקול צרוד ושקט, הייתי עם חזייה שחורה והמכנס שלי היה ספוג במים כמו שיערי, בחדר היה ממש ממש קר.
״כן אני אביא לך...״ דייגו אמר בשקט וראיתי שהוא לא רוצה להיות כאן.
״קחי.״ הוא הושיט לי חולצה ומהר לבשתי אותה עליי.
שוב יש שקט.

״נחזור לשאלות?״ לוקאס שאל ורפאל הנהן, הוא לא הסתכל לכיווני בכלל, לא ניסה להסתכל עליי, אני מפחדת ממנו.
אני מפחדת מהבן אדם שאני אוהבת.
״אורורה.״ רפאל אמר בקול קר.
״כן?״
״הכרת את סול לפני כן?״
״לא.״ שקר.
״אוקיי הבנתי... אייתן.״
אותו בחור עם השיער הבהיר שכנראה שמו אייתן התקרב אליי עם החגורה, לא שוב פעם.
הפעם אייתן מסר לרפאל את החגורה, לא.
אני שמעתי על הדרכים שבהן הוא מענה אנשים. בבקשה לא.
רפאל הצליף בי וזה היה חזק יותר מכל מה שאי פעם הרגשתי.
״אהההההההה.״ צרחתי בכאב והרגשתי את הגרון שלי כואב, דמעות זלגו במורד פניי ורציתי למות באותו רגע.
״אורורה!״ דייגו צעק אבל לא ראיתי אותו, לא הסתכלתי על אף אחד.
ראיתי את ידו של רפאל עולה למעלה להצליף בי שוב ומהר התקפלתי, אני לא יכולה לסבול עוד הצלפות כאלה.
״די! בבקשה תפסיק אני מפחדת ממך אוקיי אני אספר לך הכל!״ אמרתי בכאב.