רצנו אל מאחורי הבית , יצאנו מהכניסה האחורית..היריות עדיין נשמעו, אמי הייתה על ידיו של זיו, הוא תפס את ידי בידו השניה והוביל אותי דרך שביל הוורדים מאחורי ביתו. הזעקה נשמעה בכל הבית , "יופי, זה ישלח הודעה לאחים שלי, הם יבואו." הוא מלמל בזמן שרצנו אל היציאה. הטלפון שלו צלצל, הוא עזב את ידי כדי לענות.
"כן.. כן הם חמושים, אני ביציאה האחורית." הוא דיבר אל תוך הטלפון.. לפתע שמעתי צעקות מאחורינו, "הם כאן!" האקדח שהיה בידי כמעט נפל על הקרקע מרוב בהלה. ראינו את המכונית שלו בדרך, "בבקשה תגיד לי שהמפתחות אצלך!" התחננתי, "פאק." המפתחות לא אצלו.
לפתע מכונית שחורה חדשה הגיעה מהפינה אצלנו, "רוצי לשם תתחבאי , שלא תעזי להשמיע צליל. אם הם מוציאם אותך תתקפי!" הוא ירה עליי במהירות את ההוראות, מצאתי עץ ענקי והתחבאתי מאחוריו , האקדח בידי היה טעון ומוכן.. הקשבתי בדריכות לכל צליל קטן שנשמע.
היריות פסקו.
לפני שהספקתי לנשום ,יד חסמה את פי.. התפתלתי בכל כוחי, ניסיתי להרים את אקדחי אבל הוא נפל ומי שתפס אותי בעט בו הרחק מהשג ידי.
נשכתי את ידו, הוא פלט זעקה עצבנית. "פאקינג תירגעי, זונה מלוכלכת." הוא נבח עליי בקול מחליא.
הוא גרר אותי בשדה, ידו חוסמת את פי, וידו השניה מכוונת סכין לגרוני. דמעות ירדו מעיניי במהירות. אני לא רוצה למות.
ניסיתי לבעוט, לצרוח ולהתפתל. אך לא הצלחתי כלל. לפתע שמעתי בום חזק מאחורי, ליבי פעם בחוזקה. ירייה. מי שהחזיק אותי נפל מאחורי, דם ניתז על פרצופי וגופי. צרחתי בבהלה. לפתע יד אחזה בידי, צרחתי ושרטתי, ניסיתי להשתחרר.
"לא..לא תירגעי, סול, זה אני!" פקחתי את עיניי והתבוננתי בזיו, דמעות נפלו מריסיי. הוא משך אותי לחיבוק, "איפה אמי?" שאלתי בין הדמעות שחנקו את גרוני, "היא עם טאי, היא בטוחה." נשפתי בחוזקה.
"בוא נלך, לא רוצה להיות פה."
נ.מ זיו:
הגענו לבית של אחותי, אמי ישנה על כתפי, סול רועדת ואוחזת בידי. אני כועס כל כך, אני רוצה למצוא את המזדיינים האלה ולשרוף אותם חיים. מי הם בכלל שיעזו לירות בבית שלי? מי הם שיסכנו את אמי? את סול?
נענסנו לבית וישר אחותי רצה וחיבקה אותי ואת אמי, "אני שמחה שאתם בסדר, הבני זונות האלה ישלמו על זה." היא לחשה באוזני, עם כמה שהיא נראית תמימה מלאכית וטהורה, אושר לא פחות בענייני המאפיה. אל תשכחו את זה, אני לא שוכח.
"סול מתוקה, בואי תיכנסי. אני אכין לכם תה." היא עטפה את סול בחיבוק חם ומנחם והלכה למטבח.
טאי הביט באשתו ההולכת למטבח, יותר נכון הסתכל לה על התחת. דפקתי לו מבט רצחני, "היא אשתי, תסתום." הוא סינן.
סול התיישבה בסלון, החולצה שלי שבקושי חיסתה את היריחיים שלה הייתה לפותה בקצות אצבעותייה. "קר לך?" שאלתי, היא הרימה אליי את מבטה, לפעמים אני לא מאמין לעיניים האלה שלה, הכחולות כל כך. הדמות לשל אמי. זה כמעט לא אפשרי. "קצת." היא לחשה,
YOU ARE READING
מי אתה?(ספר שני)
Romanceקוראים לי זיו ברקת, אני שחצן יהיר מעצבן סטציונר ומאפיונר מדרגה ראשונה.. אני לא בוחר איך לחיות, החיים בוחרים לי איך לחיות אותם,ואני לא מתלונן. לא חשבתי שאני אמצא את עצמי בגיל 27 עם ילדה מלאכית בת 7 עם קוקיות קטנות ועניים כחולות ענקיות.. וגומות שיכולו...
