קוראים לי זיו ברקת, אני שחצן יהיר מעצבן סטציונר ומאפיונר מדרגה ראשונה.. אני לא בוחר איך לחיות, החיים בוחרים לי איך לחיות אותם,ואני לא מתלונן. לא חשבתי שאני אמצא את עצמי בגיל 27 עם ילדה מלאכית בת 7 עם קוקיות קטנות ועניים כחולות ענקיות.. וגומות שיכולו...
"שי, תפסיקי את תעירי אותה!" קולה של אושר נשמע בלחש.. "אבל היא יפה" קול של ילדה קטנה נשמע ישר אחריה. התעוררתי בעקבות הלחשושים, אושר חייכה בהתנצלות, לרגלייה מולי ישבה ילדה קטנה עם וממש יפה. היא חייכה לעברי חיוך נבוך, "שלום" לחשתי בחיוך, היא הסמיקה "איך קוראים לך?" שאלתי את הילדה המחוייכת והנבוכה, "שי." היא אמרה בקול מתוק, קמתי לישיבה והבטתי באושר שנראתה מתוסכלת ומתנצלת. "אני סול, נעים להכיר" לפי הגומות בלחייה היה ברור שהיא בתה של אושר וטאי.
"את יפה" היא לחששה בזמן שפניה האדימו יותר, חייכתי במבוכה "תודה רבה, גם את " היא פערה את עיניה "באמת?" היא שאלה בחוסר אמון, ליבי קפץ בחזי-היא כל כך חמודה! "כן, באמת באמת" היא צחקקה ורצה לחבק את צווארי. צחקתח למראה האושר שלה.
אושר חייכה לעברה באהבה גלויה. "בוקר טוב" היא אמרה לי, חייכתי לעברה. היא כל כך נחמדה אליי. "בוקר טוב" השבתי, שי התנתקה ממני שלחה ניפוך אחרון ויצאה מהחדר בריצה. "מצטערת.. היא מאוד סקרנית" אמרה אושר בחצי חיוך, "אני מבינה אותה" השבתי. "הכנתי ארוחת בוקר, הבנים לא כאן הם הלכו לבית של אבא שלי לדון בנושא של התקיפה.. יש לנו זמן בנות רק לעצמנו" היא קרצה אליי ואני צחקתי.
היא נתנה לי בגדים להחלפה, מברשת שינים חדשה ומסרק. הלכתי לאמבטיה כדי לבתארגן לבוקר. כשהבטתי במראה פי נפער. נראיתי..כמו אחרי לילה של תקיפה. עיניי היו אדומות, לחיי היו חיוורות. כתמי דמעות היו על לחיי וצווארי כמו נחשים שקופים. מעט מסקרה נמרחה מתחת לעיניי. שערי היה פרוע ועייפות עיוורה את ראייתי.
שתפתי פנים וצחצחתי את שיניי, סירקתי את שערי בניסיון להיפתר מהקשרים הנוראים. לאחר מכן לבשתי את מה שאושר השאילה לי. חולצה דקה ואפורה, קשירה יפה באמצע החולצה. היא חשפה את הבטן ונתנה מחשוף צנוע לחזי, אומנם אושר גדולה ממני בחזה אך עדיין הבגד ישב עליי ולא היה רופף(למרות שאושר ממלאת את החולצה הזה הרבה יותר ממני.) הג'ינס שהביאה לי היה לי מושלם, נוח וישב בסדר גמור. היה לי קצר קשה להעלות אותו על התחת שלי אבל לבסוף הצלחתי.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
ירדתי למטה למטבח, שם הגיעו אליי ניחוחות מתוקים ומפתים של פנקייקס. חיוך נפרש על פניי , התיישבתי בכיסא הגבוה שעל האי במטבח. אושר הגישה לי צלחת עמוסה בפנקייקים עם אוכמניות וחמאה. הזלתי ריר ממש למראה כל הטוב הזה, "אוואו זה נראה נפלא , אושר!" היא צחקה למראה ההתפאלות שלי. "אם טאי היה יודע שעשיתי פנקייקים ולא אמרתי לו לבוא לאכול הוא שבוע היה נותן לי מכות בתחת כל זה." היא גילגלה את עינייה. צחקתי ממה שאמרה ודחפתי חתיכת פנקייק לפי, "טוב אני מבינה אותו, טעם גן עדן" היא חייכה וקרצה אליי.
