מי אתה?(ספר שני)

פרק:30-התחלה חדשה

~כעבור שלושה חודשים~

נ.מ-סול

שנאתי צעיפים , אני זוכרת שכשהייתי קטנה אמא שלי תמיד הייתה לובשת  צעיפים גדולים ומחניקים והייתי תמיד מנסה לקחת לה אותם ולעשות מהם חצאית .
צחקתי למראה שלי עם צעיף ענק בצבע אפור ומעיל בצבע שמנת ענקי ומגפיים שחורים. מה לעשות שקר בצורה לא נורמאלית במוסקבה.

עברו שלושה חודשים מאז ארזתי מזוודה וטסתי למקום הכי קפוא שאני מכירה. מוסקבה. כשהייתי בת חמש היינו מבקרים כאן את סבא וסבתא שלי מצד אמא שלי. אני זוכרת איך אבא שלי שנא את המקום ותמיד התלונן שרוסים הם משוגעים על כל הראש. אמא שלי תמיד אמרה שהוא לא מבין כלום ומוסקבה היא המקום הכי יפה בעולם.

אני אהבתי את מוסקבה. אבל לא מגלל האנשים, האוכל, הקור, או הנראות . אהבתי כיוון שתמיד כשהיינו מבקרים כאן אבא שלי לא היה צריך שומרים או אקדח, וההורים שלי היו קרובים אחד לשני, והריח בבית של סבתא שלי היה ריח של שוקולד וסיפורי שינה חמימים ומוזרים. ואבא שלי היה מרים אותי על הכתפיים בפארק וקונה לי צמר גפן, ולרגע היה נראה שהכל היה בסדר .

אז חזרתי למוסקבה . הפעם האחרונה שביקרתי בה היה כשהייתי בת 10 , זאת הייתה הפעם האחרונה כיוון שסבא וסבתא שלי נפטרו . סבתא שלי הורישה לי את הדירה שלהם שהייתה מאובקת ועתיקה ומלאה בזכרונות . כאן יכולתי להתבודד, כאן יכולתי להפסיק לדאוג ולפנות קצת מקום למחשבות אחרות . כאן זיו לא נמצא, כאן הלב שלי לא עושה סלטות . כאן אני שקטה.

אני מודה ... בשבוע הראשון בכיתי את שלא יכולתי יותר לנשום, רציתי להרוג אותו, את כולם. רציתי לחזור לארץ ולדפוק לו מכות בראש הדפוק שלו. אבל אז לאט לאט.... התמכרתי. לשקט. לשלווה. חיים חדשים . בלי כאב.
זה שקר מזוין. הלב שלי שרף כמו חומצה מחורבנת והרגשתי שבא לי לדקור לעצמי אלף סכינים בעיניים כי רציתי להפסיק לעצום עיניים ולראות את הפנים שלו מולי. שקט אה... חה. איזו בדיחה מפגרת שכל כולה על חשבוני.

הוא בטח בארץ באחד המועדונים שלו חי את חייו עם אמי והמשפחה שלו . מחכה לרגע שאני אחזור לרגליו. מטומטמת שכמותי. זה לא שהיה לי רע כאן. פשוט חשבתי שאפסיק לחשוב עליו? על אמי, על הכל.
אבל זה היה שקר מזוין .
כי כאן רחוק מהכל אני לא מפסיקה... לחשוב עליו.

נ.מ-זיו

״די אבל ! ביקשתי די נכון? עוד פעם אחת אני שומעת את המילה הזאת אני מנתקת לכם את הכבלים המחורבנים!״ אחותי ההריונית  העצבנית צעקה בזעף על הבנים השובבים שלה. ״אבל אבא אמר את זה לך ואמרת שאת רוצה שהוא יגיד את זה שוב! למה אנחנו לא יכולים להגיד את זה?״ אושר הסמיקה לגמרי והייתה חסרת מילים.. ״טוב כי.. ככה החלטתי .״ מלמלה בחוסר סבלנות. ״אבא אמר לך שהוא יכרות את הזין שלו בשבילך אם רק תבקשי.״ אושר עכשיו נעצה בילד הקטן מבט שכולו עיניים כחולות חסרות רחמים. ״אין ממתקים עד החודש הבא.״ הילד צרח במחאה לאחר המילים האלה ועלה לחדר שלו דומע. חייכתי אל אחותי העצבנית . ״המנוול הזה באמת יכרות את הזין שלו בשבילך..״ הבן השני שלה צחק וחייך אליי . ״נכון דוד זיו!״ עכשיו אושר נעצה בי את המבט המפחיד והרגשתי קצת מפוחד ממנה... בכל זאת אחותי רק נראית פיה טובה, היא פאקינג רוצחת . ״תעלה לחדר שלך, ואתה אם אני תופסת אותך עוד פעם מדבר ככה ליד התינוקות שלי אני אכה אותך עד שתבכה ותדמם מאזורים שלא הכרת.״ עכשיו בלעתי רוק בכבוד וניסיתי לחייך בזמן שהילד רץ למעלה .