"מה לעזאזל?" התנשמתי במהירות למראה הלונה פארק הריק לגמרי.
"סגרתי אותו רק בשבילנו" זיו אמר בחיוך שחצי ושעשוע בעניו. "אתה משוגע אתה מודע לזה?" אמרתי בהלם "משוגע על משהו" הערתו הייתה שקטה, אך בכל זאת שמעתי ולחיי בהרו בגוון אדום.
"טוב אז מה את רוצה לעשות קודם?" הוא שאל מעביר נושא, נשמתי בהקלה גלויה. "אממ האמת שאני רוצה לעשות הכל! אבל בוא נתחיל ממתקני הרובים." הוא הניח את ידו בשיפולי גבי והוביל אותי לדוכן הרובי מים.
זוג רובי מים שמולם ניצב שולחן עם שתי רולטות וחור קטן בכל רולטה עם ניקוד. "את צריכה לכוון את הרובה בידיוק לחור מהגדול לקטן, מי שממלא את החורים בהכי הרבה מים זוכה." הנהנתי בהבנה.
"רוצה לעשות את זה מעניין?" שאל לפתע. הבטתי בעניו הערמומיות שגרמו לי לרצות לנשק אותו. "בוא נשמע מה יש לך להציע" השבתי בחיוך קטן משלי. "הפרס של המנצח היה שהמפסיד יצטרך לעשות משהו שהוא יבקש" חשבתי על ההצעה.
"אוקיי בסדר, מוכן?" הוא חייך ואחז ברובה שלו כמותי. "תמיד"
ניסיתי לכוון את הרובה לנקודות הקטנות, כופפתי מאט את בירכיי ונשענתי לאחור כדי לייצב את עצמי, עצמתי עין אחת ו...פספסתי את החור, ניסיתי שוב ושוב עד שהצלחתי למלא את שלושת החורים, נשארו שניים ממש קטנים שלא הצלחתי למלא אותם. לפני שהספקתי לכוון שוב את הרובה מים צליל הזמן הנגמר הושמע.
הבטתי בלוח התוצאות. קיבלתי ניקוד של 23/30 "יש!! ניראה אותך מצליח לגבור על זה" הוא חייך בתמימות לא אופיינית "תיזהרי מתוקה, מי שמשביץ יוצא לו המיץ... או במקרה שלך המים מהרובה" הוא צחק והביט אל נעליי הרטובות. לא שמתי לב והורבה מים נטף על נעליי, צחקתי לעצמי.
ואז זיו אחל לכוון את הרובה שלו לחורים , הוא עמד בפוזיציה מתורגלת לגמרי ויציבה, הוא התכופף לזווית מושלמת, כיוון וירה את המים בדייקנות לכל חמשת החורים!
כשנגמר הזמן והסתכלנו על לוח התוצאות, הניקוד שלו היה 30/30. פערתי את פי בהלם מוחלט וסובבתי את ראשי אל זיו.
הוא נשען על הדוכן, ידיו היו שלובות על חזהו וחיוך יהיר ומשועשע נגלה על פניו היפות. "טוב מתוקה, נראה שמישהי חייבת לי כאן משהו" צימצמתי את עניי אליו "זה נקרא רמאות בגלל שאני די בטוחה שאתה מנוסה ברובים" הוא צחק "אין לי מושג על מה את מדברת" גיגלתי את עניי בשעשוע.
"אוקיי אז הפרס שלי" שילבתי את ידיי כמותו ונעמדתי לפניו "מה אתה רוצה שאעשה?" הוא חייך ונעמד ממש מולי. "אני רוצה שתנשקי אותי בידיוק כמו שאת חשבת על זה מהרגע שהגענו לכאן." עניי נפערו, איך הוא ידע?
הסמקתי לחלוטין. "ממש לא חשבתי על זה" הוא צחק צחוק צרוד ועמוק "ממש כמו שאני שוחר שלום, מתוקה תפסידי בכבוד ותניחי כבר את השפתיים האלה על שלי, אני לא מבין למה הן מדברות במקום ש-" קטעתי אותו.
YOU ARE READING
מי אתה?(ספר שני)
Romanceקוראים לי זיו ברקת, אני שחצן יהיר מעצבן סטציונר ומאפיונר מדרגה ראשונה.. אני לא בוחר איך לחיות, החיים בוחרים לי איך לחיות אותם,ואני לא מתלונן. לא חשבתי שאני אמצא את עצמי בגיל 27 עם ילדה מלאכית בת 7 עם קוקיות קטנות ועניים כחולות ענקיות.. וגומות שיכולו...
