"את כל כך יפה" המילים של זיו גרמו ללחיי להסמיק, "תודה" הוא נישק את שפתיי ופתח את דלת הנוסע, חייכתי בגלגול עיניים "אתה חי בסרט, אני זאת שנוהגת." הוא נאנח וחייך בשעשוע.
"אני בסדר גמור, ואני יכול לנהוג." גלגלתי את עיניי וחטפתי לו את המפתחות, "חוץ מזה אני רוצה להתנסות במכונית הממש מגניבה הזאת. אז אתה תהיה ג'נטלמן אמיתי ותשב בשקט בזמן שאני נוהגת" הוא צחק כשפתחתי את דלת הנהג וצפצפתי לו שיכנס.
נסענו בשתיקה עד שהדלקתי את הרדיו ושמענו את השירים של אדל.
הרגשתי את מבטו עליי, "אני ממש רוצה שתפגשי את אמי, את תאהבי אותה כל כך." חייכתי,"אתה צודק, אני ממש אוהבת ילדים. האמת שזה די סקסי כל העניין האבא שלך" הוא חייך בפלרטטנות, "באמת? אם הייתי יודע כת זה ממזמן הייתי מאמץ איזה ארבעה ילדים" פרצתי בצחוק , "כן ,אני בטוחה בזה."
הוא הראה לי לאן לפנות, לבסוף הגענו לביתו הענקי. יותר נכון אחוזה. כל כך יפה ושקט כאן, התבוננתי בבריכה שבצד הבית, "אווי, כל כך הרבה זמן לא הייתי בים,או בבריכה." הוא התבונן בי, "למה לא?"
חייכתי והפנתי את מבטי אליו,
"לפעמים אני כל כך עסוקה שאני שוכחת לעצור קצת..ולהנות מהרגע" עיניי אחזו בעיניו. הוא ליטף את לחיי, "אז יש לנו היום הזדמנות. לצערי קריר קצת הערב אז לא יאפשר לנו להיכנס לבריכה, אבל יש גם ג'קוזי מחומם ונפלא " צחקתי , רק זיו ברקת יציע לי להיכנס לג'קוזי בפעם הראשונה שאני בביתו.
"קודם כל אני רוצה להכיר את הבת שלך, ואחר כך נחשוב על הג'קוזי." החיוך הפלרטטני שלו חימם את ביטני. נישקתי את שפתיו ופנינו אל הבית .
הוא פתח את הדלת כמו ג'נטלמן אמיתי, כצעדתי קדימה כדי להכינס , ילדה קטנה רצה בטרוף לעברו של זיו, "סרט!סרט! אבא!" הוא צחק והרים אותה. לא ראיתי את פניה רק את שערה החום היפייפה.
"שלום אהובה קטנה, בואי תהיי מנומסת ותגידי שלום לאורחת שלנו. " היא הסתובבה בלחיים סמוקות. נשמתי נעתקה מפי.
לא, זה..לא. אני מדמיינת, היא סתם דומה באופן קריפי לאחותי המתה. זאת לא היא. ניהרתי את ראשי כשדמעות החלו לבצבץ בעיניי. היא לא חיה.
"שלום" היא לחשה בחיוך. הסתכלתי עליה בניסיון להיראות שהכל בסדר, "שלום גם לך מתוקה, אני סול נעים להכיר." ליטפתי את שערה והחיוך שלה התרחב.
המבט של זיו היה בוחן, הוא קלט שקפאתי מקודם. כשנכנסנו לבית הוא הביט בי בשאלה, "הכל בסדר?" שאל בלחש.. הנהנתי "כן, הכל מצוין." הוא נישק את לחיי.
הילדה המתוקה רצה אל הסלון עם בובה וורודה בידה. זיו צחק, "אני הולך להכין לנו פופקורן. סול תשבי תרגישי בנוח" חייכתי אליו והנהנתי.
התיישבתי בספה, אני חייבת לומר שהבית שלו מעוצב ויפייפה כל כך! הבית מעוצב בצבעי אפור לבן מהממים. מאוד נקי כאן , אני די בטוחה שלזיו יש מנקה כי אין מצב שהוא מחזיק דלי ומגב.
פלזמה ענקית ניצבה על הקיר בסלון. ספה איכותית מעור לבן , שטיח פרווה אפור. וכורסה חמודה וקטנה להפליא בצבע וורוד עם חדי קרן עליו. חייכתי כשהילדה הקטנה ישבה על הכורסא שלה שבידיה בובת פרווה וורודה.
"היי," לחשתי אליה, היא הביטה בי בלחיים סמוקות. "מה את אוהבת לעשות?" היא לפתע חייכה ועיניה זהרו באופן מהמם, "לרקוד!" היא אמרה בהתרגשות. חייכתי אליה, "מה את אוהבת לרקוד?" היא הביטה בי בריכוז ולקחה את השלט מהשולחן, הדליקה את הטלוויזיה , איך שהטלוויזיה נדלקה הערוץ היה פתוח. היא אוהבת לרקוד בלט.
"אוואו! איזה יופי, אני יכולה לראות איך את רוקדת?" היא קפצה מהכורסה ורצה במדרגות לקומה השניה שלמעלה. לרגע נבהלתי שהעלבתי או פגעתי בה, אך אחרי כמה שניות היא חזרה כשלמותינה חצאית טוטו וורודה ונעליי בלט לרגליה.
היא עמדה ביציבות, ושמה איזשהו שיר מאוד קלאסי לריקוד. היא החלה לרקוד, והיא ממש מתוקה. חייכתי כשהסתכלתי עליה, לפתע היא הושיטה לי את ידה, "תרקדי איתי?" היא שאלה בביישנות. הנהנתי ואחזתי בידה.
היא הראתה לי את הצעדים , סיבוב קצר ,להרים רגל, לקפוץ ולהסתחרר. עשינו את זה כמה פעמים עד שמעדתי והסתחררתי מעט, שמעתי את קולה הצוחק ולא הצלחתי שלא לצחוק גם.
לפתע שמענו קול של מצלמה, ראיתי את זיו עם מצלמה בידיו וחיוך ענקי על פניו. "אני לא יכול שלא לשמור את הרגע הזה" הוא אמר בחיוך שובב שגרם לליבי לרקוד.
כשכולנו התיישבנו בספה, זיו שם את הסרט.
לחשתי באוזנו של זיו, "אתה אבא נפלא" הוא חייך ונישק את ראשי.
"השם שלה מאוד יפה." אמרתי כשחום מילא את חזי. "מזכיר לי את שמה..של אחותי." לחשתי שוב כשדמעות בצבצו בזווית עיניי, מזמצתי כדי להעלים אותם. "יש לך אחות?" זיו שאל בסקרנות. "כבר לא." לחשתי כשליבי פועם במהירות, לא דיברתי על זה עם אף אחד. "מה קרה?" הוא שאל ברצינות ובדאגה. "סיפור ארוך ומדכא, עזוב אני כרגע רוצה להשאיר את העבר מאחור." הוא חיבק את מותניי ונתן לי להתכרבל בחום גופו המשכר.
"אם את רוצה לדבר אני תמיד כאן, גם לי יש שדים מהעבר. לכולנו יש , פשוט צריך להתמודד איתם" נזכרתי בניסיון שלי להתמודד איתם. בניסיון הבלתי אפשרי. בכל הסיוטים וההתקפי חרדה, בכל החגים שבכיתי לבדי. בכל ימי ההולדת שלהם שלא הצלחתי לקום מהרצפה מרוב דיכאון. ניסיתי ללכת לקבר..לקבר שלהם. לא הצלחתי, באמצע הנסיעה התקף חרדה תקף אותי, ופאניקה אחזה בי בחוזקה. כמעט עשיתי תאונה. ולא ביקרתי שם מאז.
"לפעמים השדים מנצחים אותי" מלמלתי כשגרוני חנוק מכאב. "אל תתני להם, אני כאן. אני יכול להילחם בהם במקומך, הגיע הזמן שתנוחי מהם" המילים שלו והדאגה שלו,הוא מבין בכלל מה הוא אומר לי? מה הוא עושה לי? כי אני מאוהבת. מאוהבת בו, בכל מילה שלו.
"תודה" לחשתי בחזרה , אחזתי בידו ונשענתי על חזהו. הרגשתי בנוח, הרגשתי שזה בידיוק המקום שלי. כאן ביחד איתו.
....................................................................
מקווה שאהבתם❤
סורי שהפרק קצר, אבל הם כל כך מתוקים!
מה אתם חושבים שיקרה כשסול תגלה את האמת?
מילים 892
תגיבו ותצביעו!
אוהבת אתכם💕
YOU ARE READING
מי אתה?(ספר שני)
Romansקוראים לי זיו ברקת, אני שחצן יהיר מעצבן סטציונר ומאפיונר מדרגה ראשונה.. אני לא בוחר איך לחיות, החיים בוחרים לי איך לחיות אותם,ואני לא מתלונן. לא חשבתי שאני אמצא את עצמי בגיל 27 עם ילדה מלאכית בת 7 עם קוקיות קטנות ועניים כחולות ענקיות.. וגומות שיכולו...
