מי אתה?(ספר שני)

פרק:23-מכור אלייך

נ.מ סול-

המכולת הייתה ריקה מאנשים כשנכנסתי אליה, שילמתי בקופה וארזתי את המצרכים שלקחתי. חלב,גבינה צהובה, לחם,שוקולד חלב וגלידת בן אנד ג׳ריז. המצרכים קרקוש בשקית כשעליתי במדרגות אל ביתי. מכתב לכד את מבטי על הרצפה בכניסה לביתי, פתחתי את המכתב הלבן בזהירות.
״היי סול,
אני מוריד פרופיל לזמן הקרוב מחפשים אותי.
אני יכול רק לומר לך או יותר נכון לבקש ממך להוריד פרופיל אני גיליתי מי הרוצח של ההורים שלך בקרוב אשלח לך עדכונים לגביו אל תחפשי אותי ותהיי זהירה.
ע.ד״

הלב שלי פעם במהירות, הוא מצא אותו! הוא מצא את את הרוצח. דמעות מילאו את עיניי ,סוף סוף אחרי כל כך הרבה זמן. ע.ד זה עידן דיגורי. נכנסתי לבית בצעדים כושלים ידיי השמיטו את המכתב והנצרכים על הרצפה בזמן שברכי פקו וישבתי על הרצפה בהלם. הוא מצא אותו מה שאומר שכל בזמן הזה הרוצח של ההורים שלי ושל אחותי היה בחיים. כל הזמן הזה שסבלתי הוא היה חיי.
לא שמתי לב שהדמעות נפלו מריסיי או כמה זמן ישבתי שמוטה על הרצפה. צלצול הטלפון שלי גרם לי לחזור למציאות. עניתי בלי להסתכל.

״היי יפה שלי, ריבר קטנה שלי מה את עושה? אני בידיוק לקחתי חופש מהעבו-..״ קטעתי את זיו ביפחה חנוקה. ״ריבר? מה קרה הכל טוב?״ המתח בקולו היה כל כך ברור הדאגה שלי גרמה לי לפרוץ בבכי.
״זיו! הוא מצא אותו הוא מצא את הרוצח!״

נ.מ זיו-

בהלה. נבהלתי עד עמקי נשמתי מהמשפט שיצא לסול מהפה. כבר דמיינתי אותה עוזבת אותי משאירה אותי שבור מאחור מתחנן שתחזור אליי. מדמיין אותה לקוחת את אמי ממני את החיים שלי ובורחת. ״מה..מה?״ גמגמתי כמו חמור כמחנק עלה בגרוני והלב שלי התפוצץ בחזי.

״אני עוד לא יודעת מי זה, אבל הוא מצא אותו״ האגרוף שלי השתחרר כמו הנשימה הקלועה בחזי. ״איפה את?״ כל מה שהצלחתי לשאול . ״בבית״ ענתה בלחש ושמעתי רעש של שקיות ברקע. ״בסדר, כמה דקות אצלך״.

נסעתי בכבישים כשהלב שלי קרוע מבפנים.
לעזאזל לעזאזל איתי איזה בן זונה אני! אני לא יכול לשקר לה אני לא יכול יותר לגרום לה צער זה שורף אותי מבפנים. נהמת זעם ותסכול פרצה מפי וחבטתי באגרופי בהגה המזוין.
לא מגיע לה כל החרא הזה שאני מעביר אותה לא מגיע לה את כל זה ולי לא מגיע אותה.
עליתי לבית שלה שתחושת ריקנות ופחד בחזי. היא פתחה את הדלת וישר עטפה אותי בחיבוק שלה. ״תבטיח לי שכשנמצא אותו תתן לי להרוג אותו בעצמי.״ היא לחשה באוזני בזמן שהרגשתי את דמעותיה מרטיבות את צווארי.
הידקתי את חיבוקי בזמן שאני נאבק לא לאבד את עצמי.