"אמא?" צרחתי ברחבי הבית, איפה היא יכולה להיות?
"אמא איפה את?" ניסיתי שוב אך לא שמעתי מענה. הסתובבתי ברחבי הבית, ואז רגלי התנגשה במשהו שהיה על הרצפה-"מה-" הסתכלתי למטה וראיתי... את אמא שלי מתה.
גופתה הריקה חסרת הנשמה גרמה לגל של בחילה לצוף בבטני. היא שכבה בשלולית דם שגרמה לי להקיא על השטיח המוכתם בדם וכאב.
"אמא!" צרחתי בדמעות ונפלתי על ברכיי, ניהרתי את גופה מסרבת להאמין שאמא שלי ... שאמא שלי אבדה לעולמים. הדמעות ירדו בחוזקה. ואז ראיתי... אבא שלי שוכב לא רחוק ממנה גם הוא שוכב בשלולית דם. יללה פרצה מבין שפתיי וזחלתי לעברו. "אבא קום! אבא בבקשה!" יללתי בבכי ומשכתי בחולצתו מגואלת הדם.
ואז הלב שלי נעצר.. אמליה..אמיליה...אחותי הקטנה. רצתי אל חדרה מחליקה שוב ושוב על הרצפה מהדם.
"אמיליה!" צרחתי בעוד ליבי דופק בחוזקה. פתחתי את דלת חדרה אבל..אבל היא לא הייתה שם.
"תתעוררי!" הרגשתי את ידיו של זיו על פניי. צרחתי בבהלה והתיישבתי במיטתי. "מה קרה?" שאלתי כשראיתי אותו רוכן מעליי במבט מודאג. "היה לך סיוט, סול. את צרחת מתוך שינה." זה לא היה סיוט..זה היה זיכרון.
"אני מצטערת שהערתי אותך" לחשתי כשעדיין ליבי רועם בחזי. "הכל בסדר,יפה שלי. הוא הגיש לי כוס מיח קרים ששתיתי בשקיקה.
"תודה" הוא חייך ונישק לראשי. "את רוצה לדבר על הסיוט?" שאל ברכות , חייכתי לעברו הוא פשוט מקסים. "לא ...פשוט רוצה לשכוח" הוא הנהן בהבנה.
"אם תרצי מתישהו לדבר על זה אני כאן." אהבתי את הצד המתחשב שלו כל כך, הוא מבין אותי וזה חשוב לי.
צלצול טלפון נשמע, זיו רכן מעל השידה ולקח את הטלפון שלו. "הלו?" שאל . "אבא נגמרה הגלידת מסטיק" המשפט המתוק במבטא התינוקי של אמי נשמע... שנינו הסתכלנו אחד על השני ופרצנו בצחוק. השעה הייתה 09:30 בבוקר. "אמי, את לא אוכלת גלידה עכשיו מאוד מוקדם." הוא אמר לה כשעוד החיוך עדיין על פניו. "אבל דודה אושר אמרה לי לשאול אותך"
הוא הביט לעברי בחיוך עוצר נשימה "נו שאלת ולא הסכמתי, עכשיו לכי לאכול ארוחת בוקר ולא לשגע את דודה שלך כי אחרי זה היא תוציא עצבים עליי וזה לא כדאי. " החנקתי צחוק מהמבט האימה שנפרש על פניו.
היה קשה לדמיין את אחותו הבלונדינית ההריונית מכסחת את זיו השרירי והמקועקע במכות.אבל אם זה יקרה אני חייבת לראות את זה!
"בסדר אבא, אני אוהבת אותך" המבט האוהב שנפרש על פניו מחדש המיס את ליבי. הילדה הזאת הייתה הדבר החשוב לו בעולם והיא הייתה כמו הבת שלו. הוא ייגן עליה ולא ימסור אותה לאף אחד. "גם אני אוהב אותך, בלרינה" ובמילים האלה השיחה הסתיימה.
"היא בטח משגעת עכשיו את אושר" הוא אמר בחיוך ענקי אבל משהו היה לי מוזר. משהו הרגיש לי...כאילו הילדה הזאת היא.. אחרת. אני לא יודעת איך להסביר את זה, העיניים שלה שדומות כל כך לשלי...הצחוק המתגלגל והאהבה שלה לגלידת מסטיק זה פשוט צועק לי שזאת...אבל זה לא יכול להיות..המוח שלי גורם לי להתחרפן. הרגשתי לחץ בחזה,קמתי מן המיטה והלכתי לעבר המטבח כדי לקחת לי כוס מים.
YOU ARE READING
מי אתה?(ספר שני)
Romanceקוראים לי זיו ברקת, אני שחצן יהיר מעצבן סטציונר ומאפיונר מדרגה ראשונה.. אני לא בוחר איך לחיות, החיים בוחרים לי איך לחיות אותם,ואני לא מתלונן. לא חשבתי שאני אמצא את עצמי בגיל 27 עם ילדה מלאכית בת 7 עם קוקיות קטנות ועניים כחולות ענקיות.. וגומות שיכולו...
