מי אתה?(ספר שני)

פרק:22-בלעדייך אני כל כך אבודה

״אה... אני צריך לדבר איתך על משהו״ הוא אמר לפתע, הנהנתי ברצינות מה שזה לא היה שיש לו להגיד זה בטח חשוב. ״אני מקשיבה״ אמרתי בפנים חתומות וישירות. הוא העביר את ידו בשערו והביט עמוק בעיניי, המבט שלו קצת הלחיץ אותי אז פכרתי את ידיי בחיקי כאשר הוא שם לב לכך הוא שם את ידו על ידיי בתנועה מרגיעה ואמר ״הכל בסדר, ריבר.״ נשפתי באיטיות למילותיו המרגיעות. ״אני פשוט רק רוצה לדעת מי זה החבר ילדות שלך. אני רוצה לדעת ולברר את עיניים הרוצח אני לא רוצה שאחת תתעסקי בזה אוקיי?״

הלב שלי פעם בחוזקה לכבודו, המילים שלו היו העוגן שלי. גלגל ההצלה שלי . לא עוד לבד כי עכשיו יש לי אותו עם לידי איתן. הוא היה מוכן לבדוק ולברר ולהעסיק את עצמו רק כדי שאני לא אתעסק בזה. ״זיו, תודה . אין לך מושג כמה זה חשוב לי .״ חייכתי אליו ונשקתי לשפתיו במהירות. משהו היה מוזר כי הוא קצת קפא הוא רק הביט בי במבט מוזר ולא זז ״הכל טוב?״ הוא בלע את רוקו והשיב בהנהון קצר, הוא הסיט את מבטו מעיניי ובחן את הסלון שלי . ״אז אתה רוצה לדעת מי זה החבר ילדות שלי?״ שאלתי והוא מייד אמר ״כן,מי זה?״
״קוראים לו עידן. הוא היה איתי באותה שכבה בבית הספר וגם ההורים שלנו הכירו זה את זה. בקיצור אני והוא היינו חברים טובים המון שנים אבל מאז אותו מקרה התרחקנו קצת כי אני קצת התבודדתי. אבל לפעמים אנחנו מתראים פה ושם ובודקים מה קורה וזה. בקיצור הוא יודע הכל על המשפחה שלי והוא גם סוג של כמוך הוא גם מתעסק במאפיה שקשורה למשפחתו אבל הוא מנסה גם להגן עליי פחות או יותר.״ זיו הנהן .

״רגע הוא גם ממשפחת פשע?״ שאל בגבות מכווצות . ״כן הוא ואחים שלו.״ זיו הביט בעיניי ושאל ״איך אמרת שקוראים לו?״

נ.מ זיו:
״קוראים לו  עידן דיגורי״ קפאתי. בן זונה. הידיד הזה שלה הוא אחיו הצעיר של טאי גיסי. איגרפתי את ידיי וניסיתי להשתלט על הפאניקה והזעם שניצת בחזי. ״היי, הכל בסדר? אתה מכיר אותו?״ היא כיווצה את אבותיה בצורה דאגנית וכל כך חמודה שרציתי למשוך אותה אליי ולבקש אלפי סליחות על מה שעשיתי. רק שלא תלך ממני.

״לא .. אני לא חושב שאני מכיר אותו.״ לעזאזל אני רק הולך מסתבך הנה עוד שקר מזוין עוד שקר שאני מספר לה והיא כמובן מאמינה לי , אם רק היא הייתה יודעת מי אני באמת אם רק הייתה מודעת לשקרים שאני מספר לך בפנים כמו הבן זונה שאני. איך היא תוכל לסלוח לי אי פעם? אני לא סולח לעצמי. אני אעשה הכל היא לא תלך ממני היא לא תברח ממני כי אני לא יכול לנשום בלעדיה ובלעדי אמי. כי כשהיא תגלה את האמת היא תיקח את הילדה שלי ואת עצמה ממני ותלך היא תיקח את הסיבה שאני קם כל בוקר הסיבה שלי לאושר.

היא נשענה קדימה לעברי והעבירה את ידה על חזי,״אני לא יודעת מה לעשות, אני לא רוצה לרדוף אחרי מישהו שרצח את משפחתי כל החיים אבל... הוא גזל את חיי והמחשבה שאני כל כך פגועה בזמן שהוא יכול לעשות כל יכולתו ויכול עכשיו להיות הכי מאושר בעולם גורמת לי לבחילה.״ פאק.פאק.פאק. המילים יצאו מפי בלי יכולת לשלוט בזה ״אני כל כך מצטער, נסיכה שלי״ אספתי אותה לחיבוק בין ידיי והרגשתי את פעימות ליבה על גופי. ההרגשה הייתה פשוט בית.
״על מה אתה מצטער? זאת לא אשמתך״ לעזאזל היא הורגת אותי. אני נרצח מבפנים הנשימות שלי מקוטעות בניסיון לא להישבר. היא מעבירה את ידה בשערי. ״אני מודה עלייך כל יום, מאפיו. אתה לא מבין בכלל איך שינת את חיי איך אתה גורם לי לאושר אתה הדבר הכי טוב בעולם הזה בשבילי. בלעדייך אני כל כך אבודה״ הדמעות היו בזוויות עיניי מזל שלא ראתה אותם. מצמצתי במהירות להעלים אותם.
הלב שלי כאב כל גופי כאב לעזאזל אני צריך אותה.