קוראים לי זיו ברקת, אני שחצן יהיר מעצבן סטציונר ומאפיונר מדרגה ראשונה.. אני לא בוחר איך לחיות, החיים בוחרים לי איך לחיות אותם,ואני לא מתלונן. לא חשבתי שאני אמצא את עצמי בגיל 27 עם ילדה מלאכית בת 7 עם קוקיות קטנות ועניים כחולות ענקיות.. וגומות שיכולו...
לאחר לילה ללא שינה, אני מתבוננת במראה בבוקר האומלל. קיבלתי הודעה שבמשמרת שלי תתחיל בבוקר עוד שעה. אני מסתכלת במראה שניצבת מעל הכיור בשירותים שבדירתי, עיניי אדומות מבכי , לחיי חיוורות, שפתיי סדוקות ושקעים אפורים ניצבו להם מתחת לעיניי הנפוחות. כאב לי... כל כך. הייתי שבורה , רגע אחד הכל הלך כל כך טוב, היה לי חבר מושלם, נכנסתי למשפחה אוהבת וחמה והתקדמתי במציאת הרוצח. ואז... ואז.. גיליתי מי באמת הרוצח וברגע אחד הכל נעלם. אהבתי אותו, סמכתי עליו, נתתי לו את כולי. ועכשיו... הוא השאיר רק רסיסים ממני. שבורה כל כך ועייפה כל כך.
מצמצתי , אני לא אבכה יותר בגלל הבן זונה הזה , לא יקרה. נשמתי נשימה עמוקה והתחלתי להתארגן, מרחתי קונסילר שיטשטש את הכהויות שמתחת לעיניי, פיזרתי מעט סומק על לחיי השקועות ושפתון על שפתיי הסדוקות. סידרתי את שערי ואספתי אותו בקוקו מרושל . לבשתי טופ שחור , מכנס גדול אלגנט שחור גם הוא. הוספתי חגורה , נעלתי את הסניקרס שלי והלכתי לקחת את התיק השחור שלי . לקחתי את המפתחות של המכונית שלי מהדלפק.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
התבוננתי בדלת ההרוסה בכניסה לביתי. פאק.. יעלה לי הרבה לתקן את השיט הזה. עוד מתנה מזיו ברקת הבן זונה.
יפרצו לי לבית... אני לא יכולה להשאיר ככה את הדברים שלי ואת הדלת. ישר התקשרתי אל טוהר. ״היי בייבי, מה קורה?״ היא ענתה מייד. ״בסדר, אני צריכה טובה קטנה ממך.״ אמרתי בתחושת אשמה כי לא יכלתי לספר לה כלום. ״דברי״ אמרה ושמעתי אותה מורידה את עוצמת הקול של הטלוויזיה בביתה . ״הדלת התפרקה לי בבית , איזה שכן מטומטם אחד חזר לבניין שיכור והתנגש בדלת שלי.״ השקר העלוב יצא מפי, עצמתי את עיניי בחוזקה בתחושת האשמה שהולכת וגוברת . ״השכנים פה הזויים, כמה דקות אצלך.״ כיוון שהיא גם שכנה שלי היא יכלה להיות כמה שיותר מהר פה. ״אני צריכה לצאת לעבודה בידיוק..-״ היא קטעה אותי . ״תלכי אני עכשיו מגיעה״ נשפתי בפעם האחרונה ואמרתי. ״תודה , טוהר.״ מלמלתי , ״בכיף ריגשי״ התלוצצה והקו נותק.
העברתי יד על גרוני ויצאתי מהבית. אך ברגע שיצאתי גוף של בן אדם חסם את דרכי. צרחתי והלכתי כמה צעדים אחורה. זיו ישב על הרצפה מחוץ לכניסה של ביתי. הוא הביט בי וישר קם על רגליי, לפי העיגולים השחורים בעיניו האדומות ושערו המבולגן היה קל לנחש שהוא חיכה כאן כל הלילה ער. פאקינג לא הזיז לי. ״עוף מפה.״ ראיתי וזעם התלקח בעיניי, הוא הביט בי במבט רך כאילו אני חשובה בשבילו, הכל שקר משחק עלוב שלו. ״סול..-״ קטעתי אותו בזעם ולחשתי בחצי צעקה .״אל תגיד את השם שלי! פשוט עוף מפה .״ ירקתי את המילים מפי כשכל גופי נכנס למגננה מפניו.
