מי אתה?(ספר שני)

פרק:17-גורל אכזר

נ.מ זיו-

אני יודע כרגע בוודאות שהיא לקחה את ליבי. מחזיקה אותו אצלה ושומרת עליו כל כך קרוב ומסוכן. משהו מרגיש לי...טוב מידי.

הדימיון שלה לאמי, הצורה של איך הן מתנהגות. זה כמעט כמו... כאילו הן נועדו אחת לשניה. זה מרתיע אותי.
אחרי השיחות שלי ושל סול הבנתי הרבה, היא מסתירה משהו...משהו אפל גדול וכואב. וזה קשור למשפחה שלה. אני חייב לגלות מה זה, היום אני אשאל אותה. אני חייב להיות מוכן לזה.

ריבר שלי ❣

אני: שלום יפה אחת, מה את עושה היום?

ריבר שלי❣: שלום גם לך מאפיו, האמת שעוד 20 דקות אני מסיימת משמרת, חוץ מזה כל היום שלי פנוי. למה אתה שואל?

אני: אני לוקח אותך לארוחת ערב, תלבשי משהו סקסי ומפואר אני בדרך🥂😉

ריבר שלי❣: סגור. תן לי רק לשים על עצמי שקית זבל ולהתמרח בטונה ואני בדרך.

אני: גם ככה עדיין הוא יעמוד לי בגללך😏

ריבר שלי❣:אתה דפוק.

אני: גם את אחרי אתמול😉

ריבר שלי❣: מ ש ו ג ע!

אני: עלייך.

נ.מ סול-

חייכתי כמו נערה בת 16 אל הטלפון שלי. היה לי יום מחורבן, לקוח אחד חפר לי במוח והייתי צריכה להתקשר שיפנו אותו. הייתי כל כך עצבנית ומרוטה כשהוא שלח את ההודעות. הוא גרם לי לחייך, והפך את היים שלי לשמח יותר.

רצתי הביתה אחרי המשמרת כדי להתארגן, דפדפתי בכל השמלות בארון שלי. אני לא מוצאת מה ללבוש! השתגעתי כל כך. זרקתי את כל הבגדים על המיטה והתחלתי לחפש אחר השמלה המושלמת. מדדתי אחת אחת עד שהגעתי לשמלה הזאת. השמלה שאמא שלי לבשה, השמלה ששימשה לי למזכרת. השמלה שכל כך הייתה יפה , ושכל כך אהבתי.

השמלה הייתה בצבע תכלת עדין, אמא שלי תפרה אותה במו ידיה. לשמלה היה שסע בצד שחשף את רגלי. חזית השמלה הייתה חצי מחוך וחצי בד.

מצאתי זוג נעלי עקב דומות לשמלה. את שערי השארתי פזור ורק עשיתי בייביליס עדין. על שפתיי מרחתי גלוס מבריק , מסקרה ועיפרון שחור לעיניים. מעט סומק ובושם.

בידיוק באותו הרגע שבאתי לשלוח לזיו שאני מוכנה הוא שלח לי הודעה לרדת ושהוא למטה. חייכתי, סידרתי את שערי בפעם האחרונה ויצאתי.

נ.מ זיו:

לא יכולתי לחכות יותר במכונית, פתחתי את הדלת ויצאתי. עד שהיא תבוא.. אני אביא אותה בעצמי. הדחף לראות אותה היה כמו חמצן, כשהיא לא לידי אני חושב עליה, כשאני לא חושב עליה אני חושב על זה שאני לא חושב עליה, וכשאני איתה...אין מחשבות.