נ.מ סול-
ראיתי שחור... כמו מסך כבד שנפל עליי. אחותי... אחותי בחיים. והרוצח של ההורים שלנו מחזיק בה! לא סתם מחזיק בה אלה מגדל אותה כמו ילדה שלו. הרגשתי זרועות סביבי אבל הייתי כהת חושים מגדי להתנגד, המוח שלי היה כלוא כמו הגוף שלי. המידע הזה הפיל אותי מרגלים ושיתק אותי. הרגשתי רק רגשות, זעם עצב כאב פחד רגשות אשם, הכל מהכל. אמי היפה, אמיליה הקטנה שלי מוחזקת על ידי הרוצח של ההורים שלנו. אני לא מסוגלת לעמוד בזה.
הרגשתי שמכניסים אותי למכונית ושמישהו בוכה לידי ולוחש מילים ברעד. הלב שלי נשבר... הגוף שלי מרוסק. איך הוא יכל לעשות את זה לנו? להשאיר אותי לבד ואחר כך לגרום לי להתאהב בו ושוב להשאיר אותי לבד כאובה ומלאת רגשות כואבים. אני לא מסוגלת יותר לחיות ככה. מה אני אעשה עכשיו? איך אוכל להמשיך בידיעה הזאת שאחותי בידיו , היא לא יודעת שהיא אחותי היא חושבת שהוא אבא שלה. לעזאזל איך הייתי כל כך טיפשה? מסונוורת. מה ההורים שלי חושבים עכשיו? איך אמיליה תסלח לי על זה?
הרגשתי ששוב מזיזים אותי במשך דקות ארוכות עד שגופי פוגע בענן של כריות נוחות , נאנחתי בכאב והתחפרתי מתחת לשמיכות העבות בעוד מישהו ליטף את שערי בחיבה. אני רוצה לשכוח שזה אי פעם קרה. איך שוכחים מישהו שכל
כך אוהבים? אני חושבת במרירות. הדמעות לא חדלות מלזרום על פניי. למרות השמיכות הרבות הגוף שלי רועד. הלוואי ולא הייתי פוגשת אותו לעולם. הלוואי וזה לא היה קורה.
ואז אני נרדמת.
נ.מ זיו-
אני צופה בה רדומה על המיטה שלי, פניה חיוורות ומתוקות כל כך. דמעות יבשות על לחיה ופניה שלוות כל כך. זה מראה שאני רוצה לחקור בזכרוני, להכניס אותו לתוך בקבוק קטן ולקחת איתי לכל מקום. אני אוהב אותה כל כך, שורף לי בגוף. הפגיעה בה האשמה הזאת אוכלת אותי כל רגע.
ועכשיו שהיא נראית שלווה ומתוקה כל כך אני מרשה לעצמי להתפרק, דמעות שקטות יורדות על לחיי ואני מרשה לעצמי להתאבל על מה שאיבדתי. היא לא סומכת עליי יותר היא שונאת אותי. ואני בוער מאהבה אליה. אני לא יכולה לסבול את המחשבה שאנחנו רחוקים כל כך על אף שאנחנו קרובים כל כך ברגע זה.
אני מאבד את זה. אני לא יכול לנשום.
אני קם מהמיטה והולך לעבר השירותים , אני מביט במראה שלי הפנים הסדוקות האלה. דמעות שלא שייכות נמצאות על לחיי וריסיי רטובים.
בתוך כל הבלאגן הזה מחשבה לא רצויה חולפת במוחי, אולי כדאי שבאמת אשחרר אותה לנפשה? אולי זה יותר מידי?
אני לא יכול יותר... אבל המחשבה של חיים בלעדיה מלאים בכאב, אני בולע את המרירות שבפי ושותף את פניי.
אני חייב להחזיר אותה אליי, אני שונא את עצמי כל כך.
נ.מ סול-
אני פוקחת את עיניי שמרגישות כמו משקולות , הפה שלי יבש כמו מדבר והרגשה דביקה על פניי. אני מזהה את המקום שאני נמצאת בו עוד לפני שאני מסתכלת סביבי, זה הריח של זיו.
אני נמצאת בבית שלו, בחדר שלו, במיטה שלו. אני משחזרת בראשי את מה שקרה קודם והלב שלי כואב. זה יותר מידי.
YOU ARE READING
מי אתה?(ספר שני)
Romanceקוראים לי זיו ברקת, אני שחצן יהיר מעצבן סטציונר ומאפיונר מדרגה ראשונה.. אני לא בוחר איך לחיות, החיים בוחרים לי איך לחיות אותם,ואני לא מתלונן. לא חשבתי שאני אמצא את עצמי בגיל 27 עם ילדה מלאכית בת 7 עם קוקיות קטנות ועניים כחולות ענקיות.. וגומות שיכולו...
