מי אתה?(ספר שני)

פרק:29-עד שארית פאקינג חיי, בייבי.

אני מביטה במראה שוב, אני חייבת להראות יצוגית.
אחרי לילה מזעזע טוהר שלחה לי מספר טלפון של עורך דין צעיר, היא סיפרה לי שהוא אח של מישהו שיצאה איתו פעם והוא עורך דין טוב מאוד והייתה חייבת להוסיף גם חתיך מאוד. לא שאכפת לי. אני בולעת את רוקי למראה שלי. חליפה שמורכבת מטופ בצבע בז׳ וחצאית ארוכה עם שסע ארוך. התאמתי נעלי עקב לבנות ויפות, ותיק לבן קטן. הרכבתי משקפי שמש ואת שערי אספתי בקליפס חום בצורה מעט מרושלת אך אלגנטית. הייתי חייבת להוסיף משקפי שמש כיוון שאחרי הלילה העיניים שלי אדומות והפוכות כל כך. ציפורניי הפסיקו לדמם אך עדיין חתכים קטנים ואדומים עליהם.

נשמתי עמוק בפעם האחרונה ויצאתי מהבית. הוא שלח לי מיקום לבית קפה מוכר בתל אביב שמקיף על החוף היפה. ידיי רועדות מעט כשאני צועדת אל בית הקפה ושואלת את המארחת אם מישהו בשם רועי אראל מחכה לי. היא מהנהנת ומובילה אותי לשולחן קטן בקצה המסעדה שמקיף אל החוף. רועי יושב בחליפה אפורה בהירה, כשאני מתקרבת הוא נעמד ומחייך אליי. הוא בהחלט נאה אין על מה להתווכח. יש לו גומות קטנות כשהוא מחייך ועיניו בצבע חום כהה כמו שערו השופע, מעט זקן על פניו הגבריות. הוא בהחלט יפה ואני קולטת כמה נשים מציצות לעברו. אני נגשת אליו ומנסה לחייך ככל שביכולתי. ״נעים מאוד סול, אני שמח לראותך.״ אני מהנהנת ולוחצת את ידו שהושיט לעברי. ״אני שמחה שהסכמת לפגוש אותי. הוא מחווה אל הכיסא ממוחו ושנינו מתיישבים ביחד.
מלצרית ניגשת ואני מזמינה קפה שחור חזק כדי להתעורר, הוא מזמין כמוני.

״אני לא פוגש הרבה נשים שאוהבות לשתות קפה שחור חזק.״
הוא פותח ונשען עם ידיו על השולחן. אני מהנהנת את ראשי ״אני חייבת להתעורר מעט לפני השיחה.״ הוא נושם עמוק ואני מתחילה לדבר. ״לפני שנתחיל אני צריכה שנחתום ביחד על הסכם סודיות, כל דבר שאני אגיד לך אני לא רוצה שיצא החוצה כלום ושום דבר.״ הוא מרים את גבותיו. ״אני היה העורך דין שלך, גם בלי הסכם לעולם לא הייתי מפר את נאמנותי אל לקוחותי.״ אני מהנהנת אבל עמוק בתוכי יודעת שאני לא יכולה לסמוך עליו. אני פותחת את התיק שלי ומוציאה מתוכו דף קטן שעליו לכתוב. הוא מביט בדף שבידי ונאנח. הוא מתחיל לקרוא ואז חותם. ״תודה לך״ אני לוחשת ולוקחת ממנו את הדף.

״תתחילי לדבר אם צריך לעצור תעצרי אבל אני צריך לשמוע הכל מההתחלה.״ אני מהנהנת נושמת עמוק ומתחילה לספר לו הכל מההתחלה. מדי פעם אני עוצרת ונושמת עמוק, כשמגיע החלק של אמי קולי מתחיל לרעוד ומחנק עולה בגרוני. אני מתחילה לגמגם. ״אני.. אה...״ הוא שם את ידו על ידי ומביט בעיניי בעדינות, ״הכל בסדר סול, תנשמי עמוק אני איתך״ אני מחייכת אליו ונרגעת וממשיכה לספר לו את השאר. לבסוף הוא נשען לאחור ומעביר יד בשערו. ״זה הרבה להכיל ולעכל, אני אמגר את הנתונים אלי ובפעם הבאה שניפגש אני רוצה שתנסי לאסוף ראיות כל שהן.״ אני מהנהנת ונפרדת ממנו לשלום.